היום אמרת לי שכאשר אני מתארת לך כמה אני מרגישה כלפיך,זה מרגיש כמו אותה אהבה ראשונה.
הניצוץ השובב בעיניים.
הסומק בלחיים.
המבוכה שעוטפת את כל הגוף והוא מתרגש בגללך.
החיוך שלא יורד מהשפתיים.
האושר שקורן דרכי.
ובעיקר התמימות...אותה אחת שחששתי שאבדה לי.
אבל אתה הצלחת להחיות את הילדה וכרגע אני מרגישה כמו עם פיצול אישיות משעשע.
בין השפחה,הבוגרת והמבינה,מרוסנת וממושמעת...
ובין הילדה הפוחזת,השובבה,שמתרגשת מימך בכל נשימה,שמתקשה להירדם בהעדרך בלילות. הילדה שאוהבת לשמוע אותך קורא לה החוצה לשחק. הרי מספיק שתגיד "קטנה שלי" והיא מיד מציצה החוצה,היא יודעת שהרי התכוונת אליה ושאתה נהנה שהיא שם. מסתתרת לה בין כל חיוך נבוך. בין כל מבט חודר ומעמיק,ובעיקר כזה שגורם לי לטבוע בך מחדש. אתה יודע שהיא מגיבה רק לקולך, הצד האוהב והאבהי שלך.
פה נוצר הפיצול...כי היא התאהבה בחיוך שלך ששלף אותה החוצה בלי מודע בלילה הראשון, היא התאהבה בך ממבט ראשון...
והשפחה התאהבה בך למחרת.
זה קצת מוזר לי לדבר על עצמי בגוף שלישי,כשני אנשים שונים אבל שניהם זו אני. שני הצדדים שיש בי שהצלחת לאזן בשלמות.
המוזר הוא שלכל צד יש את הזמן שלו ואתה יודע בלי מילים מתי הזמן לשלוף כל אחד מהם.
אז לגבי מה שאמרת אדוני האהוב...
אתה כן האהבה הראשונה שלי,כי לא הכרתי אותך לפני או פעמיים,אתה ראשון לי כעצמך כמו שאני ראשונה לך כעצמי.
על פי כך...וכמו שאמרת לבד אדוני האהוב,כל אהבה היא כמו אהבה ראשונה, רק במקרה שלי גם ממבט ראשון.
תודה לך אדוני האהוב שגרמת לי למלא את הריאות מחדש באוויר...ותודה על כל נשימה עמוקה מאז
שלך...
נשיקות
