היום בילינו 22 שעות ביחד,שהחלו מאתמול ב11 וחצי בלילה ונגמרו היום בתשע וחצי בערב.כל פגישה שלנו הופכת לאתגר וקושי עצום להפרד,אך כמו שהוא אומר "המציאות קוראת לנו".
בפעם הראשונה שנפגשנו,ישבנו ושוחחנו תשע שעות רצוף,ורק שוחחנו.
בפעם השניה היינו ביחד 15 וחצי שעות.
בפעם השלישית 14 וחצי שעות,והיום שברנו שיא מול עצמינו.
אתמול,כבר בהצהריים סבלתי מכאבי תופת בכל הגוף,אך ככל שהתקרבתי אליו פיזית,הכאב דעך עד נעלם.ההזוי הוא שגם אצלו קרה אותו הדבר.הוא בדרך כלל לא מפסיק לעשן את הרפואי,אך מאתמול כשהגעתי,לא עישן אפילו פעם אחת,ורק על הבוקר,בזמן הקפה עם חברו עישנו ביחד כמה באנגים. הוא הכין לעצמו ג'ויינט ועישן אותו לאט,קרוב לשעה וחצי.
שמחתי לגלות שוב כמה אנחנו דומים,בצורה מפחידה.
הוא שוחח עם הצ'יף שלי בפעם הקודמת,שנתן לו את האוקיי להתחיל ללמוד על גור,משמע,הוא יהיה האדון הגוריאני הראשון בארץ.כל מי שיטען אחרת,סתם זיין שכל.גוריאנים לא משקרים,וגבר נשוי שמסתיר מזוגתו את מי שהוא אמת,לא יכול להיות גוריאני בשום צורה.
היום הראתי לו איך שפחה מברכת את אדונה,זה היה בחצות וחצי,כשבישלנו ביחד.לפני שהוריד אותי ברכבת,שאלתי מה דעתו על צורת הברכה,הוא השיב שניכרת בה ההתמסרות והטוטאליות של השפחה לאדון.בצורה בה גופה נצמד לריצפה ושפתיה נצמדות לרגליים ומנשקות כל אחת בנפרד,לנקודה שקולה משמיע את הברכה "שלום אדוני",בעיניו מראה כמה היא שלו.לא אמרתי לו שבעיניי בירכתי את אדוני,שככה הוא כבר מרגיש לי בכל תא בגוף.בכל עורק,וריד ונים.אני שלו.
כשדיברנו עם הצ'יף בפעם הקודמת שניפגשנו,סיפרתי לצ'יף שהוא כבר ראה את סימן השפחה שלי ויודע את משמעותו.כמו כן סיפרתי לצ'יף ששכבתי עם בעל הסירה.הצ'יף חייך ואמר "יקירה,יש לך רק שתי ברירות פה.הראשונה היא שאת ממשיכה ללמד אותו אבל מוצאת לו שפחה שתעשה את ההגשות מולו אבל אסור לו לגעת בך שוב מינית.השניה היא שאת מסירה את הקולר שאת עונדת על הצוואר ונותנת לו את הקולר,ובבוא הזמן הוא ידע איך להחזיר לך אותו.או שיענוד לך אותו סביב הצוואר או שיניח אותו בכף ידך."
ביקשתי מבעל הסירה עזרה בלהסיר אותו.שמתי את הקולר בכף ידי ואמרתי לו את שתי הברירות שיש לו,הוא מיד לקח את הקולר ושם אותו במגירה ואז אמר "נראה לך שיש סיכוי שלא אגע בך יותר?".
אתמול והיום עברו מהר,ונהנתי מכל שניה.השינוי שחל בי לאט ניכר.עדי כך שאפילו שמתי שמלה מרצוני החופשי ולא כדי לרצות.אני מכורה לכל נגיעה,הן של ידיו והן של שפתיו.אם הייתה לנו אופציה היינו מתנשקים בתשוקה סוחפת כל היום.נראה שקורה לו את אותו הדבר.לפני שיצאתי מהרכב,אמרתי לו שאני מאוהבת בו והודתי לו על זה שנכנס לחיי.הוא חייך ואמר תודה על אותו הדבר ואז אמר שזה הדדי,שהוא גם מאוהב בי.פה כבר נמסתי ורציתי לזנק מרוב אושר.
אנחנו אשכרה תאומים,החל מאותן מחלות עד הפרטים הקטנים כמו מוזיקה ואוכל,אנחנו אוהבים את אותם הדברים.98 אחוז ממי שאנחנו זהה עד הפרט הקטן,ורק שני אחוז שוני.המרחק משבש לנו את הראש.המרחק אחד מהשניה ואני בנקודה שקשה לי לישון בלי הזרועות שלו סביבי.
כשאנחנו ביחד,השינה קצרה אבל מספקת וממלאה באנרגיה מטורפת.השוני שניכר בו מורגש גם.החברים שלו שואלים ממה זה פתאום והוא אומר.הוא מראה את התמונה שלי ומיד הם אומרים שאני בכלל לא הטעם שלו בגלל הפירסינגים.היום הסרתי אותם בשבילו כי הבטחתי לו פעם אחת בלעדיהם,הוא מיד ביקש שאחזיר אותם למקום כי הם חלק ממני.
אני רוצה לרוץ אליו בזה הרגע,כי קשה לי להיות רחוקה פיזית ממנו.הכאב התחיל להתעורר בתוך הגוף כבר.אני יודעת שגם שלו כבר התחיל.
הוא יודע שאני כותבת בלוג,וקרא כל פוסט שכתבתי לו ועליו,כולל המוסתרים ואז מחייך.החיוך המושלם הזה שלו שובה את כולי.
הוא מצליח במבט להרגיע בי את כל השדים והסערות.הוא מאוד דומיננטי,אלפא מלידה ואי אפשר שלא להרגיש את הצד הזה בו.אוף,כל תא בגוף שלי כבר מתגעגע אליו.
עד מוצש,כשאראה אותו שוב,אתגעגע אליו בין הצללים שלי.
