גם וגם

אהובי אני הולכת רחוק
אני הולכת לשתות
לקרוע את העיר הזאת לאלף חתיכות
אין לי באמת חברות
או איזה סולם אהבות
הכול זה רק זמני

אני מבטיחה לנסות לאהוב אותך קצת פחות
ולא לבכות יותר, יותר כבר לא לבכות
יש לך את הצרור מפתחות
ללב שלי - זה לא טוב
זה לא טוב

ולא הפרעת לי פשוט
קצת מוזר לי לדבר אתך
ככה כמו זרים
תמיד אתה חוזר
תמיד אתה אומר
את האהבה שלי

ולא הפרעת לי
פשוט קצת מוזר לי לאבד אותך
כל שני וחמישי
תמיד אתה חוזר
תמיד אתה אומר
את הנסיכה שלי

אהובי ידעתי שזה יכאב
אבל למדתי עכשיו
לא לעשות את הטעויות שאני עושה
באמת שאני כל כך מנסה
להכניס את הלב לכביסה
ולייבש אותו ולנקות ממך

ולא הפרעת לי פשוט
קצת מוזר לי לדבר אתך
ככה כמו זרים
תמיד אתה חוזר
תמיד אתה אומר
את האהבה שלי

ולא הפרעת לי
פשוט קצת מוזר לי לאבד אותך
כל שני וחמישי
תמיד אתה חוזר
תמיד אתה אומר

את הנסיכה שלי !!!!

(עברי לידר)

יום חמישי מושלם, 

המושלמת שלי קפצה לביקור על הבוקר. החיוך לא יורד לי מהפנים.

אני מחכה כל כך לערב שניפגש שוב, הדופק שלי בעננים, ואני לא מצליחה לעבוד. 

המושלמת ואני רוצים ממש לצאת לרקוד בדאנגן, ופה אתם צריכים לעזור: 

תנו לנו את כל המידע האפשרי על היום בערב. אצל מי נרשמים? איפה חונים? מי עוד בא וממש רוצה שניפגש? ועוד רעיונות הצעות ומה שבא לכם. 

נ.ב. אני ממש קנאית למושלמת שלי, מי שמתקרבת מתהההה!

אני לא יודעת איך זה קרה, אבל עד היום לא עשיתי שופינג בדסמי במלא מובן המילה. 

היום ביליתי ביום עיון מהעבודה בתל אביב, וכל כך רציתי לקנות מתנה למושלמת שלי. 

מתנות מבחינתי זה תיק ענק, אני שונאת לקנות דברים מבלי שהיא איתי. קשה כל כך לבחור, לדעת מה יתאים, ובעיקר קשה להעביר אהבה דרך חפץ דומם שכזה. 

אבל היום זה היה אחרת. נכנסתי לחנות אספתי מגוון פריטים מעור אמיתי, (אי אפשר לפרט עד שהמושלמת תקבל את המתנה שלה) תוך עשר דקות הייתי מחוץ לחנות, עם תחושה נהדרת, שאני לא יודעת להסביר. 

ועכשיו, בנסיעה חזרה לירושלים, הלב שלי דופק בהתרגשות. בירושלים אפגוש את המושלמת שלי, אני אעניק לה את המתנה ואצפה לראות אותה שמחה מהמתנה שלי. 

וזהו. 

רק לראות את עינייה הבורקות. 

לדבר

לשתוק

לשתות 

לעשן

ללטף

המתנה היא שלה, היא יכולה לנסות עליי הכל, אבל אני לא צריכה שום דבר. רק שתהיה בבית לידי ואני מאושרת.

פגשתי אותה, יפה מצחיקה ואוהבת. אוהבת אותי כגבר וגם כאשה. 

פגשתי אותה חכמה רגישה ומקבלת. גם וגם, ונילי ובדסמי.

שבוע שלם שאני בעננים, אנחנו מדברות וצוחקות, שותות ומעשנות. חופרות ושותקות. 

אוהבות. 

לא צריכות שום דבר, רק אחת את השניה, פשוט להיות. בלי סשן בלי לעשות כלום.

נפגשנו כל יום, כל רגע היה מושלם, ממפגישה לפגישה הגעגוע רק הולך וגדל. הלב שלי נמס בין ידיה. 

הנשימות שלי התארכו, הדופק שלי נרגע. העולם נהיה מושלם. כזה שאני רוצה לנצח. 

והערב, היא לא יכולה לבוא, אני כל כך מבינה שיש לה את החיים שלה. אבל כל כך עצובה שאין לי מילים. 

עצב שגורם לי לבכות 

איך היא נראית? 

אני לא יודעת,

אני מרגישה, לא הרגשתי אותה בחיים, אבל יכול להיות שמה שאני מרגישה עכשיו זה מה שאתם קוראים לו אהבה.

אז אני אספר לכן ותגידו לי מה זה?

פגשתי את הבחורה הכי יפה בעולם.

יש לנו מלא דברים לדבר. 

כל שעה איתה מרגישה כמו דקה.

אנחנו יושבות שעות ומדברות.

אני איתה מרגישה הכי בנוח בעולם.

היא מקבלת אותי גם וגם.

אני חושבת עליה כל היום.

כל מה שאני רוצה זה לפגוש אותה. 

כשאני לידה אני מאושרת.

אני ישנה איתה הכי טוב בעולם.

אני לא צריכה שהיא תדבר או תעשה משהו כדי שיהיה לי מושלם איתה. 

אני כל כך עצובה שהיא לא פה עכשיו. 

אני יודעת שהיא הדבר הכי מושלם בשבילי.

לא. אין לי מספיק מילים כדי לתאר את מה שקורה לי בלב כרגע. 

קמתי במצב רוח טוב הבוקר. 

השמים אומנם אפורים, החיים שלי נראים אותו דבר בדיוק כמו אתמול.

אבל הלב שלי פשוט חי יותר, אני לא יודעת אם זה קשור (☺) אליכן, אולי לעצם העובדה שאני כותבת את עצמי בבלוג (מי צריך פסיכולוגית?) ואולי זה פשוט יום טוב. 

בא לי לחבק את כולם היום. 

אבל בעיקר אותי

💗

אני יודעת שעד גיל 20 לא ידעתי להרגיש, היום זה נשמע לי מוזר. 

אבל ככה זה היה, לא ידעתי מה זה להרגיש, אכלתי במקום. 

גם אני כיום מפחדת לא מעט פעמים להרגיש, אך כמו שאתן רואות יש כאן בפרופיל לא מעט רגש. ופה בדיוק הענין, אני גם וגם, אני המוח אני הלב.

אני מחלקת באופן אולי קצת מוזר, בין המוח ובין הלב. פה אני אקרא לכך הגבר והאישה, המוח והלב, גם וגם. יום אחד אני אדע להסביר את זה יותר, אבל זה אני כרגע.

המוח שלי בן 30, המון שנות לימודים, 2 תארים, עובד מוצלח, יכולות פריק קונטרוליות מתקדמות. 

הלב שלי, ?@:&$%÷?,£)×€.

היא בת 10 עוד לא מבינה את העולם, מתרגשת מאוד, נסחפת, לא הגיונית, אש בוערת. הלב שלי מאבד את המוח, הלב מדבר בשפה לא ברורה, היא זורמת, מסתכנת, לא צפויה. 

אז המוח שלי מאוד מודאג, כי הוא כבר לא מצליח לשלוט על הלב. בימים האחרונים הלב שלי יצא לטיול ארוך, בלי לקבל אישור מהמוח, בלי להודיע מתי היא חוזרת, עם מי היא מסתובבת. המוח המודאג מהלב שלא מכירה את הסכנות, ההשלכות והמחירים שהטיול הזה הולך לגבות.

והלב, הלב הלכה, מבלי לשאול, והמוח, המוח עכשיו ממש מודאג. 

הלב הלכה לטיול, היא מאוד מתרגשת, זורמת, נהנית מכל רגע, לא רואה, לא חושבת. 

הלב שלי מתאהבת. 

המוח שלי ממש מודאג. 

להרגיש את הצד הנשי שבך
מושג האנימה/אנימוס של יונג הוא אחד המעניינים, משום שהוא עוסק בהשלכותיו של הדיאלוג הפנימי של גברים על מערכות היחסים שלהם עם נשים, ולהיפך. יונג הסביר שהאנימה נוצרת אצל גברים כתוצאה ממגע עם נשים במרוצת חייו וכן מתוך מידע שנאסף במה שהוא מכנה "התת מודע הקולקטיבי", המשותף לכל בני-האדם. האנימה מכתיבה את האופן שבו הגבר יתייחס לנשים בחייו, כמו גם למאפיינים נשיים שיש בתוכו פנימה. במילים אחרות, האנימה הוא "הצד הנשי" שלנו, כגברים, ויש לה חשיבות עצומה בהכתבת חיינו ויחסינו.

כך, גברים שמתכחשים לצד הנשי שלהם ומפתחים כלפיו סלידה, עשויים – בהשלכה – להפגין סלידה ואפילו תוקפנות ושנאה כלפי נשים. וזה עובד גם לצד השני: אם גבר נחשף לאינטראקציות חיוביות עם נשים והוא מחובר למרכיבים הללו באישיותו, הוא יהיה רגיש יותר לתגובות "נשיות" בהגדרתן, קשוב יותר ופתוח יותר לנהל מערכות יחסים מעמיקות ומספקות יותר.

אין דרך לנסות להסביר מי אני, אבל משהו מההסבר של יונג יוכל לתת טעימה על החיים שלי. 

לפני עשר שנים האנימה\החלק הנשי שבי - היה מודחק לחלוטין. היום כספיר אני יכולה לתת ביטוי לשני החלקים שבתוכי - בתוך כל אחת ואחד מאיתנו.