שיר של וניל ולייטקס

נשלטת או שולט.

בסוף זה מה שכולנו תרים אחריו. שקט.

השולט צועק בהסתערות. הנשלטת בכאב.

איה השקט!

החיה הטורפת והחיה הפצועה.

והיום, הבטתי לשקט בעיניים.

הוא הביט חזרה.

חייכנו.

שקט.

אמרה פעם (כך אומרים) "אני נמצאת בכל מקום בו ישנה אהבה".

לא לסבית לא סטרייטית.

לגבי אהבות, וניליות ולא, תוהה כמה זה נכון.

וחיפשתי את ההודעות כדי שהניק יזכיר לי.

אבוי לי.

מצד שני, זכרתי לקחת כל מה שצריך לאימון הבוקר, אז כנראה שלא הכל אבוד.

אוסף את כל ציוד הצלילה ויורד אל החוף
מתכסה בחליפת הצולל, חובש את המשקפת, את הכובע.
נועל את הסנפירים ושם את בלון האויר הדחוס.
כל המדים מאובטחים על היד.

מדדה בסנפירים.
תר אחר הים.
אבוי. אין ים. רק אמבט באמצע החוף.
כמה למים וחנוט בציוד, נופל לתוך האמבט ומשתכשך בו.

שוהי החוף מביטים, משוגע! מי טובל באמבט? בציוד מוזר שכזה?
מביט בהם חזרה. משוגעים! אמור להיות כאן ים!

לא באתי לחלץ אותך לשעה ומחצית מדראון חייך.

לא באתי להצליף בך כדי לגאול אותך לפעימת צסיום.

אם אפשר שתתעלי למי שאת טוענת להיות, אבוא

ואם לא, אין שום טעם.

חוורי לך שוב.

הצעקות שלך ביום יום מתלאות היום, הן האמיתיות.

הצעקות שלך מעונג ההצלפה רגעיות.

תרתי אחר המשמעות ההפוכה.

חסכי את הזמן, תפסיקי ל****.

תכף ירד כאן.

רחובות לבנים ואנשים מכוסים.

הכל ייעטף בשמיכה לבנה נקייה ובוהקת.

תחת לפני השטח, כבר מזמן הצטברה לה המאסה הקריטית וכל תנודה של מחוגי השעון מאיימת לשחרר את הניוטרון הראשון.

המון זכרונות עולים.

כן, גם את.

תמיד התאמנתי לפני.

לפעמים גם אחרי.

לחיים.

מסמרים ונוצות, ציפור שלא עפה.

I

בתחילה זו הייתה מונוגמיה ונילית. כי כך צריך וכך ראוי. יוצקים תוכן מעשי אל תוך מערכת היחסים הונילית.

ישנם דברים שעושים רק עם בת הזוג, כי כך נהוג וזה יוצר תוכן.

מספרים על תלמידי חכמים שתמהו האם הרגשת הקדושה שהם מרגישים בשבת מקורה בקדושת היום, או שמא בלבוש, במנוחה, באוכל ובשירים?

עשו ניסוי, ובאמצע השבוע, התלבשו במיטב מחלצותיהם, אכלו אוכל של שבת ושרו שירים של שבת.

מיד נכנסה קדושת שבת לליבם. פנו לרב בבהלה וזה אמר להם שאם עשו הכל להביא את השבת, הרי שהיא באה ביום חול.

אז כך זה היה בתחילה. יוצקים קשר. מאמינים במונוגמיה מכוח ההתמד והסביבה והיא מקיימת משהו.

II

ואז, חלה התפתחות. ההתפכחות שקביעה חיצונית חייבת להיבדק. הצפייה בזוגות שחיים אחרת ומאושרים. ללא קנאה.

פה החלה הפוליגמיה. בידיעה כמובן. הקדושה המעושה של המונוגמיה הראשונית אבדה מן הסתם ללא שוב.

אפשר לאהוב כמה אנשים. אבל עדיין ועד עצם היום הזה, לדידי יכול להיות מאוהב רק באדם אחד. הסקס קלח וגם הקשרים. חלקם טובים יותר, חלקם פחות. העולם הזה הגיע לא הרבה יותר מאוחר. וחלק מהזמן היה שחקן אורח וחלק מהזמן שחקן יחיד. אבל, עד לפני שנים בודדות, שחקן ולא שותף.

III

ואז ההטלה. הסאבית שאתה מעריך.אוהב. סוטר בפניה ומנשק אותה. מכניע אותה על ארבע. הכלבה שלך. האישה שלך. ואין הבדל.

ואלו שיש בהם הבדל, זכותם. אבל לא לזה נתכוון העולם הזה, לפחות לדידי. מזוכיסטיות יש לרוב. סאביות? קשה יותר.

אוסר אותה בחבלים וממשמע אותה. בהנפות. בכאבים. לפעמים ליד שולחן האוכל במצג ונילי, אך בתוכן, ברגש ומבט שהוא תמיד כולו מן העולם הזה - "את יודעת שאני אוהב אותך?" - "כן...." "שבי.". בצפייה מול הטמבלוויזיה שיד טמונה בעכוזה.

משוייכת. לא זוכרת ההסמקה הראשונית. אין לה חשיבות. גם שפטמותיה נתונות במלחציים והיא כולה מרחפת בכאבי החבלים.

ואותה ידיעה פוליגמית, תמיד קיימת. הרי הייתי שם. ולפעמים תחצה את קו הראיה טובת מראה אחת או אחרת.

אבל עומק המחשבה קיים. ואפשר להמריא אל תוך שפתיה של אחרת או למעמקי מחשופה. ואחר כך מה?

ריקנות.

רפרפת טובענית שלא תתיר כנראה אפילו אפקטים פרימיטיביים. בחילה.

זו המונוגמיה השלישית:

אחרי שיצרתם ניצוץ ואתם מוכלים באש שמכלה אתכם. טובות מראה ישוטטו; אבל לא יצלחו אפילו לעבור את הדמיון מעבר למחמאה אקראית.

לא נשמרת כי כך צריך. נשמרת כי אין בלתה. נשמרת לא מכורח ציווי חברתי או אף זוגי; אלא מציווי פנימי.

הוניל מאבד את משיכתו לגמרי. ובעולם הזה? מה שמצאת בסאבית אמיתית ומה שהיא מצאה בך, אין לו שכפול בפניה של אחרת.

כולן וניליות עד שהאש תדעך, אם תדעך. ואם מזל רב יש לך, אותה אחת תלווה אותך עד לבית האבות או לבית העלמין.

טריז למצוא בכל מקום אפשר כמעט.

יצוק היטב או מאולתר ביד.

אך אם במקום הטריז תשים כך סתם מכשול,

אזי בחשכה אתה עלול ליפול.

טריז קטן ואומנותו איוולת

אך בהעדרו הן תטרק הדלת.

לא חום ולא קור, לא רחש ולא אור.

ואם בחשכה תשים מכשול...