|
|
|
אתה מוריד את הכובע.
נשאר, הולך... אין זה משנה.
גם אם זה מעבר לכביש.
גם אם אלו שני זקנים, חמישים שנים יחדיו ועוד מאוהבים.
וגם כשזה הכי קרוב.
גם כאשר מורטת פיסות מעורך בדרך.
עד שתגיע.
ואז להתמתח, לנסות למקד את המבט באמת הזו.
הישר לשמש.
והכל מסביב כהה וקהה.
כשזה אמיתי.
Go ahead unwrap the seal
Go ahead and pay the bill
In this world, there's nothing free
Not even the right to be.
Go ahead and touch this thrill
Welcome to the desert of the real.
Now we all so blind and weary
From this path that got us teary
Can't imagine the force and power
In this one little flower.
LIFE.
מגיע. בשאון. היא... לפעמים חשבתי שהיא יפה, גם כי נאמר לי כך מאנשים שאת דעתם מעריך.
מסשן.
חולב, מכאיב.
ממשמע.
כואב לה. היא צועקת, נאנחת. מבקשת רחמים, אבל לאחר מכן תאמר לי כמה אהבה את זה וכמה חסרים לה הסימנים.
היא נחה לרגלי כעת, בתום (הסשן. היא אינה תמימה. כלל ועיקר).
מושך אותה למעלה אלי ותוהה, בקול רם, האם העולם הזה אינו בעצם סימולקרה. מה האמיתי פה?
מה אדוני?
מטיח אותה חזרה למטה.
כעת כואב לי.
אבל היא מוצצת לא רע.
הוא האזנה להגדת פסח.
pun intended.
(אני, אמצא אותך)
אחוז טירוף רץ על גשר
הגשר צר ומט לנפול
איני פוחד, חש כמו הנשר
דואה אליך, בתוכך לטבול
מרחף וקל רגליים
מבט מזרה אימים
גם בקרקע, גם בשמיים
במחילות ובצמרות עצים.
ניחוחך הולם בי
גם כשנותר רק זיכרון
ניחוחך הולם בי
מכה בי בשאון
(אני, אקח אותך)
שועט כמו כלבי הציד
התרים אחר קרבן ראוי לשמו
כמו העולל, שתר אחר הריח,
הריח של חזה אמו.
ניחוחך הולם בי
גם כשנותר רק זיכרון
אותך תבעתי
גם אם יהיה לדיראון
(אני ,אוחז אותך)
כעת הגעתי.
משביל קסמייך לא נותר דבר.
את נחה בידיי,
מתמוססת לחימר.
ניחוחך הלם בי
יחד עם רכות עורך
ניחוחך צורם לי
בחימר אני דורך
ניחוחך אבד לי
וקמל גם הזיכרון
בכאב ראשי מורכן
מישיר מבט לאבדון
פשוט נזכרתי.
אחרי שיחה היום.
היא בשמלת ערב כחולה ואני חלוף בשחור. קוואקוס ניגן והיה נפלא כרגיל.
לקחתי אותה בהפסקה למקום מסתור.
סגרתי על צווארה את ידי בזמן שחדרתי אליה באבחה. לאחוריה.
לאחר שגמרה ציוויתי עליה לנקות אותי. בפיה.
כשסיימה, חזרנו לאולם.
ההפסקה טרם נסתיימה.
היא ישובה לידי, כפות ידיה על ברכיה.
אלו ששבו אחרינו לוטשים בה עיניים, יושבת, בצוואר אדום כחול.
קוואקוס מצויין היום, אמרתי. הלא כן?
כן אדוני. השימוש שלו בכלי... ממש כפי שכתוב.
כזה אני.
תמיד אוהב לראות את הטוב בנשלטות שלי.
מלחים קרבו אלי ושתו מן השיכר,
היום נחגוג כהוגן, אולי נמות מחר.
עכשיו יצלול העוגן, נרד מן הסיפון
כרוחות הסער, ללא דת או מצפון.
ואם נפגוש בהאדס, אמרו לו בגאון:
היום נחגוג עם בכחוס, מחר עם פוסידון.
שאלה הנערה הסקרנית מה דעתם.
אז, היא קבלה אותה.
קיתונות הטפשות והדעות הקדומות שנשפכו מהמקלדות של חלק מהמגיבים, מזכירות פורום של המפלגה השלטת, או, קבוצת הכדורגל שהיא מזוהה עמה.
וכדי לסבר את האוזן - איני אותו שולט, איני מכיר לא אותו ולא אותה.
מאחת הנשים שפגשתי כאן וניהלנו קשר קצרצר, למדתי דבר מה חשוב:
פרדטרמיניסטיות לא תיקח אותך לשומקום. במקרה שלה אמנם צדקתי והקשר נגמר, אבל העקרון הוא זה שנחשב.
כדי לסבר את האוזן(2) אני ממשיך מאותה נקודה של שולט נשוי ונשלטת שכפי הנראה אינה נשואה, אבל הדבר ישים כמובן גם במקרה ההפוך,
(נכתב בלשון זכר וכו')
להלן כמה פנינים:
שולט נשוי הוא נשלט. באמת? כי כל מערכת יחסים היא אותו הדבר בדיוק? מה לגבי מערכת בה השולט מטייל כאוות נפשו? מה לגבי החיים המקצועיים? מחוייבות מקצועית לא נחשבת מבחינת הקרבה? ואולי שם מצוי לו יותר פנאי? אולי השולט מכתיב את התנהלות הקשר הונילי (אינו מידע תאורטי)? אולי הקשר הפך חברי יותר? אולי יש תקשורת לעצם קיומם של קשרים אחרים? ואולי אף אחד מאלו כלל לא משנה?
זה לחיות חיי שקר. כן, אם הצד השני לא יודע. ואם כן יודע? אזי?
כי הוא אף פעם לא יהיה באמת שלך. במדינת ישראל, מאז הקמתה, לא הייתה עבדות. הוא לא של אף אחת בטאבו, גם לא של אשתו. אני מניח שהכוונה הייתה שלא יעזבה. קשקוש בהתחשב בשיעור הגירושין במדינת ישראל.
ובפינת "רק על עצמי לספר ידעתי" יכול לומר שהייתה מישהי (אחרת) כאן שנראה שהייתה שווה דבר מה שכזה. אותו עניין התפוצץ על חוסר נוראי בתקשורת ובלי תקשורת הרי שאי אפשר. הונילית דרך אגב, שותפה לתהליך.
כי מגיע לך יותר. הנה חשו כמה מהטובים והחליטו עבורה. יותר ממה? יותר ממי? לדידם, ישנו טור בלתי נגמר של שותפים פוטנציאלים בעלי אותו שיעור הצלחה ודאי של 100% ומכאן שעליה לאסוף את זה שהם בחרו עבורה. ברצינות?
יותר משמעו מה? מישהו מכם? אוווו... אתם כל כך מוכשרים. אבל אינו מעלה ואינו מוריד ממי שהיא רוצה. והיא העניין, לא אתם.
אם את רווקה, אם את נשואה... לא משנה מי את. את לא מעניינת. משנה מה את. הסטטוס שלך צריך לקבוע, לא האדם שאת. הסטטוס שלו צריך לקבוע, לא האדם שהוא... כמובן שזו שטות מוחלטת.
ואנסה לסיים עם השנקל שלי לעניין הזה:
קשר נוצר בין אנשים. לא בין תארים חברתיים שתפקודם בעולם היום נתון בסימן שאלה הולך וגדל. ואם אחד הצדדים או שניהם לא מגיע למיצוי עצמי - אדרבא. יש לסיים את הקשר ברגע שזה מיצה עצמו. אבל לקבוע בטרם נבדק הדבר? לייצר גבולות ומחסומים לפני שאלו בכלל נדרשים? אינני בעד או נגד קשר ספציפי זה או אחר. אבל תמיד בעד לחקור. להחליט בטרם נוצר זיק של התנסות, הוא ויתור שלדידי מסוכן הרבה יותר משברון לב. זהו ויתור על החיים עצמם, שאינם שווים מאומה ללא מחקר והתבוננות עצמית.
