חדר המראות שלי

אוהבת חורף.
אני עם האפרוחים שלי בקן החמים והנעים שלנו.
רק התרנגול הגדול, ראש המשפחה חסר.
הגשם והרוח יכולים להשתולל בחוץ כמה שבא להם ולהשקות את הרקפות שבגינה שלנו.

אוהבת מגע בחורף.
וחיבוקים.
וליטופים.
ו... הכי מתבקש עכשיו לעשות עוד אפרוחים אבל אתאפק.

אבל חורף... תשאר ואל תמהר ללכת.
כי בקיץ כשחם ומזיע, כל ההרגשה הזו של הביחדנס חולפת לי ואני רוצה שלא יגעו בי ויניחו לי לנפשי עד שתבוא שוב.

למרות שאני אישה יפה (וואו, אתם לא יודעים כמה קשה לי לומר/לכתוב את זה על עצמי)
נשים אחרות, תמיד יכולות לערער לי את הבטחון העצמי.
זה גם קשור לאיך שהן נראות אבל בעיקר קשור לאיך שהן מתנהגות ומה שהן משדרות.

אני לא סגורה לגמרי על מה להתמקד בפוסט הזה.
בניסיון לנתח את עצמי ואת הסיבות למה אני בכלל מרגישה מאויימת.
או בהבנה שזה ככה ולכן מסתדרת יותר טוב עם גברים גם כידידים ובני שיחה והאם יש דבר כזה חברות אפלטונית בין גבר לאישה ומה זה נותן לי.

אז למה אני מרגישה מאויימת?
כי החוסר בטחון הוא חלק ממני.
הוא היה גרוע יותר והשתפר עם השנים ולפעמים אני גם מצליחה עם אסרטיביות מגוייסת, לטשטש אותו אבל הוא עדיין קיים, בבסיס.
וכשנשים משתמשות במיניות שלהן (מה שאני לרוב, לא מרגישה נוח לעשות) או מתנהגות לפי אמות מידה שהן לא האמות מידה שלי או כפי שאני לא הייתי מעזה לנהוג
אז כנראה שזה נוגע לי בנקודות רגישות וגורם לי לחוש בתחרות שאין לי סיכוי בה, למרות שהגיונית אני לא בתחרות עם אף אחת ואף אחת לא בתחרות איתי.

ולגבי הגברים הידידים.
אפלטוני או לא אפלטוני?
יש דבר כזה או אין דבר כזה?
זה ויכוח שתמיד יהיה קיים בלי קשר לבדסמ.
כמישהי שנוח לה יותר לשוחח עם גברים, להפתח בפניהם ולשמוע את דעתם
אני אומרת שזה יהיה תמים לומר שזה אפלטוני לגמרי ושזה נטול לגמרי מתח מיני ורמיזות מידי פעם.
אבל
בשלב הזה בחיינו, כשאנחנו ילדים גדולים ועברנו דבר או שניים בחיים.
ולרוב, כמו שאני בזוגיות, גם הם בזוגיות.
גם אם יש פה ושם מתח, הוא רק מתח והגבולות ברורים.
מעבר לזה , זה כן אפלטוני וחברי נטו.
ואני מוצאת שהרבה פעמים אני מקבלת מהשיחות האלה נקודת מבט ופרספקטיבה שלא הייתי חושבת עליהן כאישה וגם לא מקבלת מאף שיחה עם אישה.

פעם מישהו נעלב/נפגע ממני שכמה ימים לא הייתי מספיק זמינה והוא חשב שאני מתעלמת בכוונה או מג'נגלת כמה שיחות/קשרים במקביל
אז הוא סנט בי וכתב לי : את והסגנון שלך מתאימים לנוף האנושי כאן בכלוב.

האמת? זה קצת העליב.
בקטנה.
גם כי זה לא נאמר כמחמאה וגם עניין ההכללה.

לך תסביר לבן אדם שזה שנוצר הקשר דרך הכלוב לא הופך אותי להיות "סאבית מהכלוב"
זו ממש ממש לא מהותי.
חוץ מלכתוב כאן בלוג,לאחרונה, אני לא משתתפת או מעורה בפורומים /צאטים או כלפעילות אחרת כאן.
וחוץ מזה, גם אני הכרתי אותו דרך הכלוב. אז אכליל אותו עם כל יתר ה"דומים בכלוב"?

ואני רואה את התופעה הזו של ההכללה חוזרת על עצמה, בשיחות, בבלוגים השונים.
אני גם יכולה להכליל... אבל את התופעה, לא אנשים פרטיים.
אני יכולה להגיד שהיצע הדומים האמיתיים הוא דל ביותר.
אני יכולה לומר שיש בו הרבה בלוגים של ילדות קטנות שממש כותבות כמו ילדות וגם מקבלות על זה הרבה לייקים אז אפשר להסיק שיש פה הרבה ילדים.
אפשר לומר הרבה דברים...
אבל כשאני מדברת עם מישהו/מישהי 1:1 אתן להם את הקרדיט כאינדבידואלים.
מאחורי כינוי יש בן אדם ועולם.
אני רוצה להאמין, בכל אופן...

אומרים שהרבה פעמים אנחנו מתרגמים צמא לרעב.
לכן דיאטניות ממליצות כשמרגישים תחושת רעב, לנסות לשתות קודם ואולי זה יעבור.

לא יודעת להסביר את זה אבל כבר לפני כמה זמן שמתי לב שאני יותר חרמנית בשעות הצהריים.
בלילה אני עייפה מידי, בבוקר לרוב אין זמן ובצהריים... בעיקר אם אני בבית.. אז אני מתעוררת.
הבאסה היחידה שלרוב הבן זוג (שמודע לעניין הזה ולכן מנסה מידי פעם לגנוב שעות צהריים פנויות איתי) ושאר העולם לא ממש פנויים בשעות האלה.

ולפעמים בצהרי היום
מתרגמת צמא לרעב...
רעב לאוכל,
רעב לסקס,
רעב לשליטה,
רעב להתמסרות,
רעב לפלרטוט.
כל התחושות מתערבבות אלה באלה ואני כבר לא יודעת מה התחושה המקורית ומה התופעות לוואי.

מתנחמת לי בפירורי סינימיניס ויודעת שמחר בבוקר כשאעלה על המשקל אכעס על עצמי.

צריך לדעת עם מי לעשות עסקים
צריך לדעת עם מי להתחתן ויש שאומרים שצריך גם לדעת ממי להתגרש.

צריך גם לדעת עם מי להחליט על יחסים פתוחים 😄
תראו למשל את בעלי, כפרה עליו.
אמנם כמה פעמים כבר כמעט עשיתי לו התקף לב
וגם הבלוג הזה יכול לפעמים קצת להכאיב
אבל בסה"כ עשה עסקה טובה 😄
גם, הוא נהנה מפרגון מצידי
וגם בסופו של דבר אני די פקה פקה
מדברת
מפנטזת
אבל מחפשת משהו מושלם שכמעט לא קיים
ולא מתפשרת
אז גם לא עושה.

אחלה עסקה :)

חברה שכבר הרבה זמן לא הייתה כאן נכנסה סתם להציץ.
אפילו כתבה איזה פוסט כדי לבדוק אם המקום חי ולא רק בועט.
כצפוי, הפוסט הרציני והאמיתי שהיא כתבה מהר מאוד זימן אליו תגובות מבודחות, כמו רוב השירשורים כאן.

בשיחה שלי איתה היא אמרה לי:
איך אפשר להישלט על ידי כאלה מטומטמים תגידי לי?
והתשובה שלי הייתה:
יש גם מטומטמות, את יודעת...



דיברתי הערב עם עוד אישה, חדשה בתחום.
היא דווקא לא רוצה קשר מחייב, מגדירה את עצמה כ"מכורה לסשנים" והם מן הסתם סשנים מזדמנים כי היא לא מעוניינת להשתייך.
וכאחת שמגדירה את עצמה "מכורה לסשנים" היא פתאום שואלת אותי: "תגידי, איך סשן צריך להיות? מהתחלה עד הסוף? זה כמו בסרטים או שיש לי ציפיות מוגזמות?"
ולך תסביר למישהי חדשה, על רגל אחת, שאף סשן לא דומה לאחר ושלכל שולט יש את הסגנון שלו. יש סשנים מתוכננים ויש זורמים . יש כאלה שבכלל חיים 24/7 ואין דבר כזה התחלה,אמצע וסוף של סשן... זה לא שכשהסשן נגמר את מפסיקה להיות נשלטת שלו והוא לא יכול שוב לעשות לך איזשהי פעולה משפילה רק כי נגמר....
גם מה זה כמו בסרטים? גם בסרטים יש כל מיני סגנונות. אני יודעת במה היא צופה ולמה היא מצפה? אני יודעת עם איזה סגנון של שולטים היא נפגשת?


מין מוצא את מינו.
כל אחד ומה שמתאים לו.
וזה בסדר.
מה שמתאים לי, לא יתאים לאחרת ולהפך.

אני רק חושבת שלפני שמישהו מחליט מה מתאים לו, הוא צריך להבין את הבסיס ומה האפשרויות.
צריך להחשף לכל מיני סוגים של שולטים (לפחות ברמת השיחה, לאו דווקא עם כל אחד להפגש)
ויש כאלה שלא מבינות שיש עולם שלם בחוץ מעבר לשולטים שפונים אליהן בהודעות פרטיות.


ב1/3/12 בשעה 20:00 במרכז הגאה בטשרניחובסקי 22 ת"א תתקיים הרצאה בנושא "לא כואב לדעת" – להבין את המיניות הבדס״מית. ההרצאה תועבר ע"י עגנון.
מאוד ממליצה להגיע.
ההרצאה הקודמת בנושא קשירות שהועברה ע"י טיצ'ר הייתה מאוד מעניינת ומוצלחת ועבורי הייתה הזדמנות לפגוש חברים ישנים ולהכיר חדשים.
לאט לאט נוצרת לה חבורה ואולי נתחיל גם לארגן מאנצ'ים. זה לא במקום המסיבות הבדס"מיות זה בנוסף.
אפשרות להכיר, לדבר, להחליף דעות ועוד.

מה הפנטזיה שלך?
אין לי ממש פנטזיות... יש דברים שמסקרן אותי לנסות...

על מה את מפנטזת כשאת מאוננת?
אני לא...

אם כבר יש לי פנטזיות אז הן בקשר לעצמי, בקשר לרצון שלי להתפתח
רוצה להיות פחות ביישנית ויותר פאם פאטאל, להנות מהמיניות שלי ולא להתבייש בה ולא לדפוק חשבון לאף אחד.


ואם כבר לפנטז על סיטואציה...
אז יש לי רעיון.

דיאלוג בחשכה, מכירים?
אז מעבר לזה שזו חוויה מדהימה בפני עצמה שכל אחד חייב לעצמו:
תערוכה בחושך מוחלט שמדמה את מה שמרגיש עיוור.
נכנסים לתערוכה בקבוצה של כעשרה אנשים מצויידים במקל נחייה ומדריך כבד רואי
ובפנים, בחושך, כל החושים מתחדדים וחווים חוויה: המישוש, השמיעה, הריח.

אז אני כבר עברתי את זה פעמיים ומיציתי את החוויה כפי שהיא.
אבל מדמיינת שם בתוך הקבוצה מפגש עם שולט.
ששם בחושך ילחש על אוזני ונבצע זה בזו את זממנו.
מצד אחד בפרהסיה, ממש ליד אנשים.
מצד שני בחושך.
יש ואין סיכון.


יאמי... מגרה.

***(רק מי שבכל זאת חושש לפרטיות שלו צריך לקחת בחשבון שיש בפנים מצלמות ראיית לילה)

סתם ימים של חול ששום דבר מיוחד לא קורה בהם
מעדיפה לא לכתוב סתם אם אין על מה.

בינתיים אקשיב לקול היפה של אריק... הרי זו החולשה שלי
קולות גבריים ומסוקסים.