לפני 3 שנים. 7 בספטמבר 2020 בשעה 14:01
זה קטע כזה אצלי, אני זוכרת איך אנשים נראים לפי התחושות שהם מעוררים בי, לפי מה שהם משדרים לי.
יש פה אחד, למשל, שאני תמיד זוכרת כעדין מראה עם תלתלים חומים שובבים - הוא גבר גדול, קצוץ שיער.
והצעצוע, הוא תמיד קטן בעיני, צר כזה. אם אני מתארת אותו אני תמיד אומרת שיש בו משהו ילדי, כמו חנון כזה של כיתה ו'.
בהתחלה גם התעקשתי עם עצמי שיש לו משקפיים.
שלא לדבר על זה שהייתי בטוחה שהוא צעיר ממני בחמש שנים.
ואני ממש מפגרת... כי... תראו....
זאת המציאות.
במציאות הייתה את הפעם ההיא שהוא כל כך הופתע ושמח לראות אותי שהוא חיבק אותי והניף באויר, כאילו אני היא הקטנה.
