אני שונאת להזיע, מאוד. התחושה של הזיעה על הגוף קשה לי, מעיקה, מוציאה אותי מפוקוס. לפני די מעט שנים הבנתי שזה קשור לעניין של ויסות חושי (וכנראה לדיכאון קיץ) ושהריטלין שהתחלתי לקחת קצת קודם מקל חלקית על תחושת הסבל והסלידה* שאני חווה כשאני מרגישה זיעה על הגוף שלי.
לפני חצי שעה צעדתי הביתה, במזג האוויר האיכסי לחלוטין שיש עכשיו ולא יכולתי להתנתק מהתחושה האיומה של הזיעה, זה אפילו עשה לי בחילה. עכשיו אני שוכבת במיטה, אחרי מקלחת, הסטרס ירד ואני פתאום נזכרת בסצינה שגורמת לי להבין שאלכוהול משפיע די דומה לריטלין, זה מאלחש, זה מאפשר לי להתנתק, זה גורם לזיעה פחות להעיק פיזית. אני נרגעת לאט ובראש עולה לי זכרון מהמסיבה האחרונה שלי עם הצעצוע. רקדתי המון, המזגנים ממש לא הספיקו ולבשתי שמלת ויניל. באחת ההפסקות שלי מהריקודים סימנתי לו להכנס בין הרגליים שלי ובכלל לא הפריע לי שאני מזיעה ודביקה. אני זוכרת אותו שואף אותי, מלקק כל טיפה דביקה ואני די בטוחה שיכלתי להרגיש אותו מודה לי, במחשבות שלו.
*זה לא באמת מתחיל לתאר את איך שאני מרגישה שאני מזיעה, זה בלתי נסבל, ממש.
