היה לו מעט זמן אלי, וגם מעט מידי מתשומת הלב שלו הייתה מופנית כלפי וזה הוביל לכך שנזפתי בו לא מעט (ביחס אלי ואליו). אני שונאת לנזוף על שטויות, ממש, זה גורם לי להרגיש מטופשת. זאת הסיבה שהודעתי לו שהוא יצטרך לפצות אותי, בצורה שתגרום לו להרגיש מטופש. הוגן, לא?
הייתה לי את התכנית המושלמת, אני מצחקקת ממנה כבר ימים, כל פעם שעולה לי התמונה בראש ואני חושבת כמה מטופש הוא יראה וירגיש אני מרוצה קצת יותר.
הפיצוי (המושלם שלי) יכלול בתוכו שני אלמנטים עיקריים: כתיבת עונש (כן כן, כמו בבית הספר) וספרדר (תמונה בהמשך למי שלא יודע מה זה).
זה נראה ככה, הוא על הרצפה, רגליים מפושקות, מעוגנות. הידיים משוכות לאחור, גם הן מעוגנות. על הרצפה מולו דף ועט והוא צריך למלא את הדף חמישים פעמים במשפט שעדיין לא החלטתי מהו.
רעיון גאוני, נכון?
אז זהו, שהייתי צריכה לספר את זה לחברה כדי שהיא תשאל "ואיך בדיוק הוא יכתוב?" ואז עוד כמה שניות טובות בהן אני לא מבינה מה הבעיה. ואני אגיד לכם מה הבעיה. אתם. אתם הבעיה.
נשלטים ארורים, מגיעים עם לא מספיק ידיים.
* הצעת הגשה בלבד.
