half-way contempt

אני של פעם היתה מתלבשת עכשיו ויוצאת.
בחמש דקות שיש לה מהבית לבר ההוא עם העשן והבאסים היא היתה שולחת את אותה ההודעה לחמישה מספרים שונים.
"יש לך שעה. אני באה".
היא היתה נכנסת לבר, מזמינה דרינק וצ'ייסר, שותה את הצ'ייסר הנוסף שהברמן מזג, מזמינה עוד דרינק ועוד צ'ייסר ובודקת את הטלפון.
למספר הראשון היא היתה עונה ב: "אני רוצה מזגן, ערק ודמעות", מהשאר היא היתה מתעלמת. בבוקר היא תסביר. אולי.
אני של פעם היתה מלטפת בחיבה את הראש עם המבט החושש ואומרת: "הגעתי".
בדרך הביתה היא היתה שולחת: "תודה, אני לא יודעת מתי אבוא שוב".
היא היתה מחייכת להודעה שאומרת לה: "כרגיל, העיקר שאת באה לפעמים".

לאני של היום אין חמישה מספרים כאלה ומשום מה גם לא את היכולת להתלבש וללכת את חמשת הדקות האלה.
גם מבלי לשלוח הודעות.