הוא לא רגיל לאדישות מצידי, אני לרוב מחייכת, נעימה. ה: "תתפשט ותלבש את זה" הלאקוני והקר שלי הפתיע אותו. הוא לקח את השקית מהיד שלי והתחיל להתפשט, אני הייתי שקועה במחשב. כשהוא סיים הוא נעמד לידי, בשקט. מבט קצר אליו וראיתי בבירור את הזקפה שלו מבעד לזנטאי, יכולתי לדמיין את המבט הנעלב שלו, המבולבל. הזנטאי מנטרל את האנושיות, מטשטש אותה, זה מגרה גם אותי.
"תתחכך בבקשה במסעד הכורסא, כשתגיע לסף גמירה תבוא ותעמוד לידי. בשקט, אני רוצה להמשיך לעבוד", אמרתי והוא הסתובב והלך באיטיות אל עבר הכורסא, מבט קצר שלו אלי, תנועת אצבע שלי והוא מתחיל להתחכך.
הוא נעמד לידי, אני מחכה כמה שניות ואומרת לו: "שוב". ככה שוב ושוב, מפעם לפעם אני רואה את קדמת הזנטאי מתכהה, הוא מטפטף. גם זה מגרה אותי.
הוא נעמד לידי שוב, קרוב מאוד, אני רואה שהוא זקוק למגע. אני שואלת אותו: "אתה צריך שאגע בך?", הוא מהנהנן ואני מבקשת ממנו לשכב על השטיח. הוא נשכב ואני נעמדת מעליו, מניחה רגל יחפה על הפנים המכוסות שלו, הוא מנסה לנשק מבעד למסיכה. אני מזהה כתמים כהים קטנים באיזור העיניים, אני חושבת שהוא דומע, גם זה מגרה אותי.
אני מפשילה את השמלה, מורידה את התחתונים, מניחה אותם על הפנים שלו ומתחככת בזין הזקור שלו. "אני אעצור כשארצה, אתה לא צריך לסמן כשאתה על סף גמירה", אני אומרת, עוצמת עיניים, שולחת יד ומאוננת תוך כדי שאני מתחככת בו, דקות קצרות והוא גומר, אני ממשיכה להתחכך. זה כואב לו, הוא נוהם בתסכול, הכל רגיש והוא מתפתל תחתי. הכאב והתסכול שלו מגרים אותי ואני גומרת מהחיכוך ומהכאב שלו.
אני מתרוממת ממנו, מסירה את התחתונים מהפנים שלו, מניחה כף רגל יחפה, הוא לא מנשק אותה והכתמים הכהים באיזור העיניים גדולים יותר, אני בטוחה שהוא בכה.
"אני נכנסת למקלחת, לכלכת אותי, אתה יכול להתלבש וללכת, תיידע אותי כשאתה מגיע הביתה". כשאני יוצאת מהמקלחת מחכה לי קפה על השולחן, מעטפה עם כסף בתוכה ופתק "תודה שהשתמשת בי". אני מחייכת.
