סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

לפעמים כותבת

לפני 12 שנים. 26 באפריל 2012 בשעה 9:04

יש רגעים שהמשא כבד.
הגוף לא יכול לסחוב יותר, לא מצליח להרים את עצמו, לפחות הגוף שלי כמעט קורס.


אני לא צריכה סקס.

אני לא צריכה הצלפות, לא צריכה סטירות ובוודאי שלא השפלות.
אני מגיעה לעומקים הכי עמוקים לגמרי לבד.


הפחד הגדול מכל הפחדים כולם, זה כשצריך חיבוק עוטף,
חיבוק חברי, חיבוק של כתף ואין ממי לבקש.

מישלי - באמת אין לך ממי לבקש ?

או שאת חוששת שאם תבקשי... תקבלי ממנו כתף קרה או אפילו סירוב ?
או שאיבדת אמון במי שאת חושבת שיכל לתת לך את החיבוק ?

קראתי את הפוסט ותהיתי...
אז שאלתי...
ואת ממש לא חייבת לענות לי.

ובכל אופן, גם בלי להכיר, אני שולחת חיבוק.
לפני 12 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י