היא ישנה ואני ישבתי במשרד, בהיתי בצג המחשב ארוכות עם לבטים. לכתוב או לא לכתוב את מה שהתחולל בי באותן שעות שישבתי לבד בחושך. היא ישנה אבל נרדמה אחרי ששוב התרסקה בבכי. הפעם היא לא באה אליי לחיבוק אלא נשארה מרוחקת. יכולתי לראות שהיא מתכנסת לתוך עצמה גם כשקראתי לה לבוא אליי למיטה. לא הפצרתי בה אלא נתתי לה את הספייס שהיא הייתה צריכה.
יש ביננו כימיה נהדרת ביום יום, בשיחה, בהבנת אחד את השנייה גם ברצונות וגם בהשקפת עולם. בכל זה היא מתאימה לי אבל, הסיבה שכל לילה היא מתרסקת כי היא לא יכולה לתת לי את מה שאני אוהב בהיבט המיני וזה מרסק אותה. לא היה לילה אחד בכל השבוע הזה שהיא לא בכתה בגלל זה. הצער הזה פשוט מוטט אותה מחדש. הריקנות שהיא מרגישה באותם הרגעים נראים ויזואלית כי לא ניתן לפספס אותם גם אם היית מנסה מאוד.
היא לא יכולה לתת לי את מה שאני צריך, לא כי היא לא רוצה, אלא שמבחינה בריאותית היא לא יכולה.
אמרתי לה שאני צריך נשלטת נוספת שתמלא את החלק החסר והיא הסכימה עם זה. בגלל זה אני מעריך אותה. היכולת שלה להבין שאני צריך יותר מאחת דווקא כי אחת לבד לא תוכל לתת לי את כל מה שאני רוצה. בכל שיחה על זה היא מסכימה ולא מתלהמת מהמחשבה שאהיה עם נשים אחרות. להיפך, היא מאוד מפרגנת ובעד.
סיכמנו אתמול שנשאר בקשר שליטה מנטלי בלבד, בלי מגע מיני איתה כי זה לא בריא לה. זה הורס את הפסיכיקה שלה ואני לא אוהב לראות אותה בוכה מיואשת כשאני לא גומר. זה מתסכל מינית את שנינו.
אבל היא תוכל לבוא מידי פעם ולעשות את מה שהיא אוהבת, להיות היא עצמה מולי. היא אמרה לי שגם לעשות את הכל בלי סקס, ממלא לה את הצורך הזה ואני מבין כי אני רואה כמה היא מחייכת כשהיא מספיקה לעשות את המטלות שאני נותן לה.
טוב. שישי היום, העבודה מרובה והיום קצר.