החלק הראשון פורסם בבלוג של בת זוגי, מחול הפלמינגו
חלק ב:
"מי בעצם קהל הלקוחות שלכם?"
יואל: "אני לא בטוח שאפשר להגדיר שכבת אוכלוסייה מסוימת. סך הכל ישנם כל מיני גברים בודדים, סקרנים או סוטים, שמעוניינים להתארח אצלנו לקבל חוויה".
סיגל: " כן, יש פעמים שאלה פשוט אנשים שרוצים קצת חברה. אנחנו דואגים לאירוח שלם, כולל בירה או יין, שיחה לפני אחרי אפילו קפה או תה לסיום. מי שבא אלינו הוא אורח, שמקבל טיפול ויחס".
יואל: "אני מניח שיש אנשים שפשוט רוצים להיות חלק מזוג, שיפגינו כלפיהם חיבה וחום. ובנוסף לקבל אחלה הופעה סקסית".
" לגבי זה, באמת. מה בעצם אתם עושים? הלקוח שלכם ממש נכנס כצלע שלישית?"
סיגל נדה בראשה: "בשום פנים ואופן לא! הוא משלם כדי לראות אותנו. נדיר שבכלל יש איתו מגע. הוא בא כדי לראות, לדבר, לבקש. אין בינינו חדירה או מגע מיני."
יואל: "האורחים שלנו באים כאורחים, לא לקוחות. אורח לא פותח את המקרר, והוא לא חודר לחברה שלי".
יואל מקבל ליטוף חיבה מסיגל כתגובה, וגם סטירה קטנה. שניהם מחוייכים. "החוקים שלנו ברורים, כסף מראש, בלי מגע. לפעמים יש אפשרות של תוספת תשלום בשביל בקשות מיוחדות, אבל נדיר שאנשים הולכים על זה" הוא אומר.
"אז איפה בכלל אתם מוצאים אותם? מפרסמים מודעות? כרטיסי ביקור זרוקים ברחוב?"
סיגל משיבה: "אנחנו נמנעים מפרסומים שכאלה. בדרך כלל מוצאים גברים, ובמקרים נדירים במיוחד גם נשים או זוגות, בצ'אטים רגילים. מדברים שם, עוברים לטלפון אם מתאים, ואז מחליטים אם נפגשים או לא".
יואל: "קורה שלקוחות מנסים ממש עד הדלת להתמקח על המחיר. אנחנו לא מתפשרים, כמו שאף אחד לא היה רוצה לקבל פחות ממה שאנחנו נותנים. בסופו של דבר תמיד אנחנו שומעים - 'היה שווה את הכסף. תודה'.
"רגע," אני נדחפת, "לא אמרת שאלה אורחים ולא לקוחות?"
יואל מהנהן בחיוך. "הם לקוחות לפני ואחרי "אז מה אתם אומרים? נראה לכם שאפשר לקבל אולי הדגמה?"
סיגל צוחקת. "בשמחה, יש עלייך מזומן?"