מי שאני

קלאופטרה, מלכת המדבר,

שבה מארץ תחתונה,

על מנת לגרור,

ביד עטויית בדים עתיקים,

את חיי לעולם אפל,

דרך בור יגון וכאב,

בעוד נשמתי זועקת,

זעקת אימת זעם.

קלאופטרה, שליטת היאור,

הסירי קללתך ממני,

הרחיקי הבל פיך,

המדיף מליחות חולות מצרים,

הניחי לי בבקשה,

לחיות בשלווה יחסית,

בזמן שגופי נרקב בעודי בחיים,

ואומללותי מסרבת לפוג.

קלאופטרה, אדונית החוליות,

אינני אנטוניוס,

אני חי אחרי תקופתך,

שובי לאפלת עולמך,

עצמי ממני עיניים צבעוניות,

תחנוני כנים,

מלכה מצרית,

הרפי אחיזתך.