my domain

מתי אני מרפה?
כשהבושה על ההיאחזות בכוח
כבר מתחרה ומביסה את הכבוד האבוד.
ראשית, משום שאין טעם.
הוא לא ישתנה ואין טעם להשלות
את עצמי שאגרום לו להבין שההפסד כולו שלו.
ההפסד הוא כולו שלי.
כי האמנתי אחרת, כי אני ראויה ליותר.
אבל גם משום שבאיחור רב אני מבינה
שזאת בדיוק השיטה שלו:
להניח לאנשים לרדוף אחריו.
משם הוא שואב ערך עצמי.
אז כמה אפשר?
ולמה זה הכרחי?
ביטחון עצמי נמוך מאד הוא בדיוק זה
שמכריח אנשים להתחנן בפניו.
אני מתחננת כעת מעצמי להרפות,
ולקבור את הבושה העמוקה
על חודשי השתטותי בצלו.
הרפיה עמוקה, נשימה עמוקה, ודי.