איך הסשן גרם לי להרגיש, היא שאלה.
הגעתי אליה הביתה, בית חם, מצופה באבן ירושלמי, קטן ופונקציונלי, פרוש על פני שני מפלסים וכולל כל מה שולטת טובה צריכה: סלון עם שאריות של המסיבה שהיא ערכה כאן, ספה והדום, מנורה שרופה שאפשר להחליף, והמון שקט אישי של מישהי שיודעת בדיוק איפה הסנטר שלה – ואיך להוציא אותי מהסנטר שלי, בשבילה.
לפני שנתחיל, היא אמרה לי, מתיישבת על הספה עם רגליים על ההדום – תוכל בבקשה רק לזרוק את שאריות הפיצה לפח? כן גבירתי. ולשטוף את הכלים – היו ממש מעט כלים בכיור, ורק היה צריך לשטוף אותם, לנגב, להכניס למגירה המתאימה ולקחת את קערת מים של הכלב לכוננית. ואז רק לטאטא קצת את הרצפה. ותוכל לנקות את האבק מהכוננית? אני אלמד אותך איך עושים את זה. אתה מכיר את ספוג הפלא? לא הכרתי. אתה צריך קודם כל לספוג אותו בסבון, לנקות את הלכלוך, אחרי זה לנקות עם סמרטוט – ואז לנגב עם מגבת. היא הסבירה בצורה עדינה, נשית, מענגת. המידע עבר לראש שלי כמו בכישוף, בטלפתיה. ניקיתי עם ספוג הפלא – וזה באמת היה קסם חדש שלא הכרתי. כל כך נקי וכל כך מהר שממש ממש ממש התרגשתי. ואתם יודעים מה קורה כשכלבלב מתרגש, הדם זורם מהמוח למטה, והכל נהיה קשה פתאום. אני כבר עובר לנקות עם הסמרטוט ופתאום קול הפעמונים שלה נכנס לי לתוך הראש, אני לא מבין איך שמעתי בצורה כל כך חדה וברורה – נראה היה שהקירות רועדים קצת, אבל לא היו מילים. לא היו מילים, אבל המילים שלא היו – היו מדויקות כמו ספר בראשית: כל אות במקום. ״אני חושבת שאתה צריך להעביר עוד פעם את ספוג הפלא״. העברתי עוד פעם את ספוג הפלא, ועוד פעם – כחמש פעמים. השולחן היה מאוד מאוד מלוכלך, וככה גם הסיפוק שבלנקות אותו. בשבילה. אני חושב שראיתי צל של חיוך בפניה המוארות, מה שגרם לי פשוט להזדקף.
רק עוד דבר אחד קטן – תוכל בבקשה לנקות את הכיריים ! כמובן !!! לאחר שהכיריים היו נקיות היא אמרה לי להתיישב לידה. הסתכלתי אל העיניים שלה, ופתאום הבנתי. הפכתי להיות הידיים שלה. אני – הגבר הדי מסורבל, הפכתי להיות פתאום ידיים ענוגות של אישה שולטת, עושה כל מה שצריך בזמן שהיא יושבת על הספה, נותנת לידיים שלה לנוח מאורדורה, עם רגליים על ההדום. הרגשתי כל כך טוב עם עצמי, הרגשתי שמילאתי את הייעוד שלי בחיים, להיות נשלט שלה, להיות הידיים שלה.
ואיך הרגיש הפער, בין הפנטזיה לבין המציאות? המשיכה להקשות.
אחרי שהוכחתי שאני טוב בעוד כמה משימות של ידיים, למדתי על תנוחת נאדו (זוהי תנוחת השפחה הבסיסית ביותר, כאשר אני השפחה במקרה הזה. התנוחה מיודעת להיות כאשר אין בי שימוש, גופה של השפחה שהיא אני, יהיה בתצוגה מתמדת עבור האדונית, כך שגם כשאיננה בשימוש עדין היא תוכל להנות ממנה: השפחה ישובה כשרגליה מקופלות תחתיה, ברכיים פסוקות לרווחה, כתפיים משוכות לאחור בגב זקוף תוך הבלטת החזה, ידיה מונחות על הירכיים כשכפות הידיים כלפי מעלה, תמיד תפנה לכיוון השולטת).
פתאום, הרגשתי שהגוף שלי רוצה לרדת על 6, עוד לא הבנתי למה. בתור התחלה שימשתי כהדום אנושי – אבל אש פתאום צמח לי זנב קטן, ואיתו הציף אותי אושר בלתי נתפש, התחלתי להוציא לשון ולחייך חיוך דבילי וגם להזיז את הישבן מצד לצד. הבטתי בעיניים שלה, לא הבנתי מה קורה לי, למה אני כל כך מתרגש מעצם הנוכחות שלה, אבל אצלה היה משהו מאוד רגוע. זה לא פעם ראשונה שלה. היא הביטה בי ואמרה – אני רואה שאתה צמא. רציתי להגיד ״כן, נכון מאוד״ אבל יצא לי רק הנהון כזה, וקול כמו של נביחה. זה היה כל כך מביך – שהיא התפרצה בצחוק פעמונים. היא לקחה את הקערה, מילאה מעט מים, ואין לי מושג למה ואיך ומדוע, אבל הורדתי את הראש ופשוט התחלתי ללקלק את המים. בא, שב לידי, היא אמרה. סיימנו את הסשן להיום. בהתחלה הייתי מאוד מאוכזב לצאת מהספייס. אבל אז היא הסבירה לי, שיש פער בין הפנטזיה לבין המציאות. אני הגעתי עם רשימת מכולת של דברים שכבר עשיתי כל כך הרבה פעמים בדמיון – אבל כדי שהמציאות תעלה על הדמיון, צריך לתת לה פשוט לזרום כדי שהיא תהיה מדויקת. הבנתי, והרגשתי הקלה פתאום. ביקשתי רשות לנשק את כף הרגל שלה – היא פרצה בצחוק והרשתה לי. נתתי שלוש נשיקות לגרב הרכה והלבנה שלה. אתה מותק, היא אמרה. ״זה מאוד משפיל״ אמרתי. למה? היא שאלה. ״כי ככה גבר קורא לילדונת קטנה״ עניתי. ״מאוד מדוייק״, היא אמרה. ״כבר שכחתי איך זה להיות עם בתול״.
מה העוד שהייתי רוצה ?
קודם כל, הייתי רוצה לתת 10 נשיקות ולא רק שלוש. מה אכפת לי אם זה נשמע כמו רשימה? זה ממש כיף. אבל ברצינות, פתאום הבנתי שכל ה״עוד״ הזה שהייתי רוצה מורכבת בעצם משליטה מלמטה, מפורנו ומדברים שהם בשבילי קודם כל, ולא בשבילה. זה מה הבעיה עם זה, שזה קצת בשבילי? הרי כולנו נותנים ומקבלים, לא? אני לא צבוע ומתחסד, אני לא חושב שיחסי שליטה הם באמת חד צדדיים. שני הצדדים נהנים מהם. אז מה הבעיה? פתאום נפלה בי ההבנה, הרי שליטה מלמטה בכלל לא מחרמנת אותי! מה שמדליק אותי, זה לראות את האנרגיה הנשית מתפרצת ומשתלטת על כל הנימים שלי. גם אם זה קשה לפעמים – זה מה שהאיבר שלי צריך כדי להיות קשה. פתאום הבנתי, שהעוד שהייתי רוצה הוא פשוט עוד מאותו הדבר. להיות החפץ שלה, הידיים שלה, ההדום שלה – כל דבר שהוא שלה. בשבילה.