אונורה

מה אתה אומר?

היא שואלת עם נימה מעט מעט צינית בקולה הסמכותי. ציניות זה אף פעם לא טוב מהצד של השולטת שלך – עדיף כבר 10 מכות מהקיין החדש.

אז מה כבר אמרתי? קצת התחנפתי אליה, אבל הרבה יותר גרוע מזה, שאלתי אותה כמה שאלות שממש לא הייתי אמור לשאול.

אפשר לשאול הכל, בעצם.

״את יודעת שאני מת ללקק את חור התחת שלך״?

״את יודעת שאני רק רוצה להיות הכלבלבה שלך״?

״את יודעת שאני מצטער שלא נולדתי כלב ביולוגי כל פעם שאני רואה אותך מלטפת כלב״?

זה הכל בסדר. וזה בסדר להיות מבולבל ולא בסדר – בשביל זה אני נשלט, לא? אז עכשיו זה אחת מאותן ההזדמנויות שיש לי, כדי לצמוח ולהיות נשלט הרבה יותר כנוע וקשוב בשבילה, כי הבילבול הזה יחדד לי את המעמדות בנינו. ויש מעמדות – אני נשלטת, והיא השולטת. נחמדה, מכילה, קשובה – אבל לא פרייארית. והיא לא צריכה לענות לי על שאלות אם לא בא לא. וגם אני צריך לזכור שהיא לא חייבת לי שום דבר, חוץ מלהיות היא.

אז מה זה בעצם שליטה? זה הרבה דברים, זה לשרת, להעריץ, קודם כל לכבד, ולתת לה את המקום שבו היא אומרת את המלה האחרונה. אה, וגם המילה הראשונה כמובן. לפעמים עדיף לנשלט פשוט להיות עם גאג, זה חוסך הרבה טעויות.

איך מייצרים את הדבר החמחמק הזה, שנקרא שליטה, כניעה, ציות? קודם כל, בכל פניה אני צריך לזכור את המקום שלי, מתחתיה. זה קל יותר עם משהו אוטומטי כמו ״כן גבירתי״. אבל לפעמים זה קל מדי, לא?

זה קל כשמשתמשים בטון. אז, טון עצבני או סתם טון אגבי במקום טון מעריץ, אם השתמשת בטון כזה אתה יודע שטעית, ותקבל על זה עונש - אבל לפחות תדע על מה קיבלת את ההצלפה (הראשונה, כן? מהשניה ומעלה זה פשוט סדיזם מתוק כזה).

זה בסדר לשאול שאלות - במקרה של נשלט בעצם כל שאלה. כי השאלה מראה לשולטת שלך על מה אתה חושב, וזה בסדר לחשוב על איך את מענג את הישבן שלה עם הלשון בזמן שהיא חודרת לאיזה חברה מהממת שלה. זה בסדר לחשוב על זה - ואפילו לשאול. אבל - הדבר הכי חשוב ביחסי שליטה (בעצם ביחסים בכלל) זה להבין ולכבד את הגבולות של הצד השני. וזה אומר, לא לנסות לדלות מידע שהשולטת לא בהכרח מעוניינת לתת. 

ופה מגיע הקטע הכי מבלבל וגם הכי חשוב בעצם. איך זה בסדר לשאול כל שאלה, באמת כל שאלה - אם יש שאלות שפשוט אסור לשאול?

הקטע עם דברים מבלבלים, הוא שכאשר חושבים עליהם ומעלים אותם על הכתב, הם פתאום מתבהרים. כן כן. הם נהיים מאוד קלים ופשוטים. לפעמים במערכת בדס״מית יש דברים הרבה יותר קלים ופשוטים. (למשל, היא אף פעם לא כועסת על או מאוכזבת. אם מראש ברור שהיא השולטת אז אני תמיד עושה בדיוק מה שצריך, או שאני מקבל על זה עונש ואז עושה מה שצריך. זה מאוד מרגיע לדעת שאף פעם לא כועסים עליך - לפעמים 2 סטירות הממ בעצם 10 אוקיי? זה הרבה יותר נעים ומשחחר מהרגשה של כעס או אכזבה נשית)

אז מה כל כך פשוט בעצם? הממ קל

תשאל מה שאתה רוצה, ברור. אני שמחה שאתה שואל על השלישיה הזאת - זה די נחמד לדעת על מה אתה חושב. אבל עברת את הגבול ברגע שציפית שאני בכלל אענה לסטייה כזאת. סוטה מגעיל וחמוד שכמוך. 

בתור נשלט, אני קודם כל צריך להבין שאין דיבור שווה, בכל מילה שיוצאת לי מהפה אני נשלט והיא שולטת.

בכל מילה שיוצאת לי מהפה אני מכבד כל רצון שלה.

ואני צריך לנסח מראש כל שאלה בדרך שברור לה, שברור לי - שהתשובה עליה זה בונוס בשבילי, שלפעמים קורה ולפעמים ממש ממש לא.

איך הסשן גרם לי להרגיש, היא שאלה.

הגעתי אליה הביתה, בית חם, מצופה באבן ירושלמי, קטן ופונקציונלי, פרוש על פני שני מפלסים וכולל כל מה שולטת טובה צריכה: סלון עם שאריות של המסיבה שהיא ערכה כאן, ספה והדום, מנורה שרופה שאפשר להחליף, והמון שקט אישי של מישהי שיודעת בדיוק איפה הסנטר שלה – ואיך להוציא אותי מהסנטר שלי, בשבילה.

לפני שנתחיל, היא אמרה לי, מתיישבת על הספה עם רגליים על ההדום – תוכל בבקשה רק לזרוק את שאריות הפיצה לפח? כן גבירתי. ולשטוף את הכלים – היו ממש מעט כלים בכיור, ורק היה צריך לשטוף אותם, לנגב, להכניס למגירה המתאימה ולקחת את קערת מים של הכלב לכוננית. ואז רק לטאטא קצת את הרצפה. ותוכל לנקות את האבק מהכוננית? אני אלמד אותך איך עושים את זה. אתה מכיר את ספוג הפלא? לא הכרתי. אתה צריך קודם כל לספוג אותו בסבון, לנקות את הלכלוך, אחרי זה לנקות עם סמרטוט – ואז לנגב עם מגבת. היא הסבירה בצורה עדינה, נשית, מענגת. המידע עבר לראש שלי כמו בכישוף, בטלפתיה. ניקיתי עם ספוג הפלא – וזה באמת היה קסם חדש שלא הכרתי. כל כך נקי וכל כך מהר שממש ממש ממש התרגשתי. ואתם יודעים מה קורה כשכלבלב מתרגש, הדם זורם מהמוח למטה, והכל נהיה קשה פתאום. אני כבר עובר לנקות עם הסמרטוט ופתאום קול הפעמונים שלה נכנס לי לתוך הראש, אני לא מבין איך שמעתי בצורה כל כך חדה וברורה – נראה היה שהקירות רועדים קצת, אבל לא היו מילים. לא היו מילים, אבל המילים שלא היו – היו מדויקות כמו ספר בראשית: כל אות במקום. ״אני חושבת שאתה צריך להעביר עוד פעם את ספוג הפלא״. העברתי עוד פעם את ספוג הפלא, ועוד פעם – כחמש פעמים. השולחן היה מאוד מאוד מלוכלך, וככה גם הסיפוק שבלנקות אותו. בשבילה. אני חושב שראיתי צל של חיוך בפניה המוארות, מה שגרם לי פשוט להזדקף.

רק עוד דבר אחד קטן – תוכל בבקשה לנקות את הכיריים ! כמובן !!! לאחר שהכיריים היו נקיות היא אמרה לי להתיישב לידה. הסתכלתי אל העיניים שלה, ופתאום הבנתי. הפכתי להיות הידיים שלה. אני – הגבר הדי מסורבל, הפכתי להיות פתאום ידיים ענוגות של אישה שולטת, עושה כל מה שצריך בזמן שהיא יושבת על הספה, נותנת לידיים שלה לנוח מאורדורה, עם רגליים על ההדום. הרגשתי כל כך טוב עם עצמי, הרגשתי שמילאתי את הייעוד שלי בחיים, להיות נשלט שלה, להיות הידיים שלה.

ואיך הרגיש הפער, בין הפנטזיה לבין המציאות? המשיכה להקשות.

אחרי שהוכחתי שאני טוב בעוד כמה משימות של ידיים, למדתי על תנוחת נאדו (זוהי תנוחת השפחה הבסיסית ביותר, כאשר אני השפחה במקרה הזה. התנוחה מיודעת להיות כאשר אין בי שימוש, גופה של השפחה שהיא אני, יהיה בתצוגה מתמדת עבור האדונית, כך שגם כשאיננה בשימוש עדין היא תוכל להנות ממנה: השפחה ישובה כשרגליה מקופלות תחתיה, ברכיים פסוקות לרווחה, כתפיים משוכות לאחור בגב זקוף תוך הבלטת החזה, ידיה מונחות על הירכיים כשכפות הידיים כלפי מעלה, תמיד תפנה לכיוון השולטת).

פתאום, הרגשתי שהגוף שלי רוצה לרדת על 6, עוד לא הבנתי למה. בתור התחלה שימשתי כהדום אנושי – אבל אש פתאום צמח לי זנב קטן, ואיתו הציף אותי אושר בלתי נתפש, התחלתי להוציא לשון ולחייך חיוך דבילי וגם להזיז את הישבן מצד לצד. הבטתי בעיניים שלה, לא הבנתי מה קורה לי, למה אני כל כך מתרגש מעצם הנוכחות שלה, אבל אצלה היה משהו מאוד רגוע. זה לא פעם ראשונה שלה. היא הביטה בי ואמרה – אני רואה שאתה צמא. רציתי להגיד ״כן, נכון מאוד״ אבל יצא לי רק הנהון כזה, וקול כמו של נביחה. זה היה כל כך מביך – שהיא התפרצה בצחוק פעמונים. היא לקחה את הקערה, מילאה מעט מים, ואין לי מושג למה ואיך ומדוע, אבל הורדתי את הראש ופשוט התחלתי ללקלק את המים. בא, שב לידי, היא אמרה. סיימנו את הסשן להיום. בהתחלה הייתי מאוד מאוכזב לצאת מהספייס. אבל אז היא הסבירה לי, שיש פער בין הפנטזיה לבין המציאות. אני הגעתי עם רשימת מכולת של דברים שכבר עשיתי כל כך הרבה פעמים בדמיון – אבל כדי שהמציאות תעלה על הדמיון, צריך לתת לה פשוט לזרום כדי שהיא תהיה מדויקת. הבנתי, והרגשתי הקלה פתאום. ביקשתי רשות לנשק את כף הרגל שלה – היא פרצה בצחוק והרשתה לי. נתתי שלוש נשיקות לגרב הרכה והלבנה שלה. אתה מותק, היא אמרה. ״זה מאוד משפיל״ אמרתי. למה? היא שאלה. ״כי ככה גבר קורא לילדונת קטנה״ עניתי. ״מאוד מדוייק״, היא אמרה. ״כבר שכחתי איך זה להיות עם בתול״.

מה העוד שהייתי רוצה ?

קודם כל, הייתי רוצה לתת 10 נשיקות ולא רק שלוש. מה אכפת לי אם זה נשמע כמו רשימה? זה ממש כיף. אבל ברצינות, פתאום הבנתי שכל ה״עוד״ הזה שהייתי רוצה מורכבת בעצם משליטה מלמטה, מפורנו ומדברים שהם בשבילי קודם כל, ולא בשבילה. זה מה הבעיה עם זה, שזה קצת בשבילי? הרי כולנו נותנים ומקבלים, לא? אני לא צבוע ומתחסד, אני לא חושב שיחסי שליטה הם באמת חד צדדיים. שני הצדדים נהנים מהם. אז מה הבעיה? פתאום נפלה בי ההבנה, הרי שליטה מלמטה בכלל לא מחרמנת אותי! מה שמדליק אותי, זה לראות את האנרגיה הנשית מתפרצת ומשתלטת על כל הנימים שלי. גם אם זה קשה לפעמים – זה מה שהאיבר שלי צריך כדי להיות קשה. פתאום הבנתי, שהעוד שהייתי רוצה הוא פשוט עוד מאותו הדבר. להיות החפץ שלה, הידיים שלה, ההדום שלה – כל דבר שהוא שלה. בשבילה.

אני נורא עמוסה, היא אמרה.

ואז היא הוסיפה, אבל יש לי זמן בשביל משחק תפקידים, אם אתה מעוניין. אני אשלח לך לינק לוייז, תגיע היום לבוש במדים של מתדלק בשעה 15:35 בדיוק.

בשש בערב עדיין חיכיתי לה בהתחנת הדלק, כאשר קיבלתי ממנה הודעה: מדים ממש יפים! מקווה שלמדת איך להתנהל שם בלי שיעצרו אותך על התחזות.

למחרת, קיבלתי ממנה הודעה נוספת: בעוד 20 דקות בדיוק תעלה על המדים. אף מילה נוספת. לאחר חצי דקה - לינק לתחנה אחרת.

קאמרי אדומה כמו שלה אין הרבה בארץ, בדיוק כשראיתי אותה מרחוק נכנסת לתדלק קיבלתי הודעה נוספת, מילה אחת: ״מלא״.

היא נכנסה לתחנה, נעמדה באיזור של תדלוק עצמאי, וכשניגשתי לרכב שלה, זיהיתי מייד שינוי אחד ברכב לעומת הפעם האחרונה שבה הייתי בפנים, שוכב קשור על הריצפה מאחורה: המצת היה בחור שלו. היא חייכה אלי, ובזמן שהחזרתי לה את כרטיס האשראי, היא שלפה בקבוק בושם ג׳יו והטיזה על היד שלי. משום מקום היא שלפה גאג בצורת פיטמה והכניסה לפה שלי. התחלתי למצוץ את זה, ומשהו הרגיש מיוחד בגאג הזה, משהו הייטקי כזה, כאילו יש בפנים חיישן עוצמה ובלו טות׳.

היא אמרה: ״דמיין שזו הפיטמה שלך, חמוד. לא שלי״. הגאג מייד נפל לי מהפה, ליד בין הרגל של לדוושת הגז.

היא פתחה קצת את דלת הרכב, מספיק כדי שתוכל לסגור עלי אם תרצה, ואני ירדתי על הברכיים על המדרכה והושטתי את היד כדי להרים את הגאג. תוך כדי זה היא אמרה לי: ״תיזהר שהפיטמה שלך לא תיפול״.

הבטתי בה במבט ממש מבולבל - הרי הפיטמה שלי כבר נפלה. היא לא אמרה ״שלא תיפול שוב״, והיא תמיד כל כך מדייקת במילים שלה. גם הטון שלה לא היה סרקסטי בכלל, אלא למעשה טון די מודאג. אבל אני ראיתי על הפנים שלה שהיא ממש נרטבת מהסיטואציהץ היא ממש אוהבת לראות אותי מבולבל ואובד עיצות. ואני אוהב אותה, אז פשוט שתקתי כאילו הגאג עדיין בפנים ואנחנו עשוים פט פליי, כשחיית המחמד היא דג. גם ככה  אני במזל דגים... תוך כמה שניות גם ככה החזרתי את הגאג ואני הייתי שוב על הרגליים מולה

הכל קרה כל כך מהר, ופתאום הרגשתי עלי מצבטי פיטמות. הלחיצה של במצבטים היתה עדינה לעומת מה שאני רגיל, כמו דיגדוג נעים, הסתכלתי עליה במבט משועשע, אבל ההבעה שלה היתה שומרת סוד, מה שגרם לי שוב לבילבול, וגרם לה לשחרר אנחת הנאה קטנה. פתאום הרגשתי את יד שמאל שלי נשרפת, בדיוק איפה שהיה בושם קודם, ואז ראיתי בזוית העין שהיא מחזירה למקום את המצת. כיביתי את האש בשערות היד שלי עם היד השניה, אבל אז הרגשתי כאב נורא באצבעות. מייד, באינסטינקט, ניסיתי להכניס את  האצבעות הפה אבל הלסת שלי היתה נעולה עכשיו על הגאג, והוא חסם את את היד והציל אותי. נשכתי חזק את הגאג ואז הרגשתי כאב מטורף בפיטמות, הרגשתי שתוך שניה הן נתלשות ממני ונופלות לריצפה. 

היא הביטה בעיניים שלי ואמרה, פשוט תשחחר את הפיטמה.

לא הבנתי איך לשחרר את הפיטמה. 

ואז הבנתי, לשחרר את גאג.

אני רוצה לשלם עליך, היא אמרה. זה כבר מאוד משפיל, להיות פרופרטי שלה, עוד לפני שנפגשנו.

אכלנו סושי סאשימי (דג נא), הרבה מים וקצת וויסקי. לא שהיינו צריכים את זה כדי להיפתח - כבר הרבה זמן שניסינו שנינו לקבוע זמן להיפגש, ולא הסתדר.

פתאום היא הביטה בי וציוותה ״תמזוג לי מים״. מזגתי והודתי לה. היא חייכה...

תתפשט, היא אמרה לי בשקט מיד כשהגענו לדירה שלה.

הורדתי לאט את החולצה. ״היום״. היא אמרה. הורדתי את המכנסיים, והמנעול שלי התחיל לבצבץ. היא חייכה חיוך מנצח, ואני הסמקתי מבושה. לא היה יותר מה להסתיר - הורדתי גם את התחתונים.

״אתה מדליק אוותי״ היא אמרה

השפתיים שלה כל כך יפות

היא הורידה את החזיה

ניגשתי אליה, והחזקתי אותה בעוצמה, יד אחת שלי אווחזת בשתי ידיה

ביד השניה מעכתי חזק את החזה שלה בעוצמה ששנינו לא הכרנו

ואז סובבתי אותה, ירדתי על ברכי ונישקתי את הישבן שלה

הוא היה התלמיד המצטיין בשכבה שלו, קצת חנון של מדע בדיוני ופנטזיה ולמרות זה, או אולי בגלל דווקא בזכות זה, הוא נבחר פעמיים לראשות מועצת התלמידים, בעיירה חסרת החשיבות שבא העביר את כל חייו. חסרת חשיבות ומאוד מאוד קתולית, רחוקה מכל ריכוז עירוני,  אבל קרובה מאוד ליערות עד, לתנים, שועלים, אווזים, עצי תפוח וכמובן ונחשים.

בעיני אביו הקיום האנושי הכי גבוה הוא להיות כומר. מה שאף אחד לא הבהיר לו, עד שכבר היה מאוחר מדי – זה את המחיר הגבוה שכומר משלם עבור האחריות שלו. מצד אחד, הביצים של העיירה שהוא מחזיק אצלו בנוח. זאת מתוקף התפקיד. שלו, למחול חטאים הכי נוראים, חטאים כאלו שהשריף לעולם לא יעלה על אפילו דעתו – ובוודאי לא יצליח לתפוס את הפושע. כל עיירה צריכה בשביל הסדר הטוב שלה, מישהו שינקה את הפשעים הרעים באמת.

ומצד שני, אסור לו להתחתן, והוא דווקא אוהב נשים. כמו שהצטיין בכל דבר בתיכון, הוא גם הצטיין בלימודי הכמורה, התקבל בקלות להיות הכומר הראשי ולאחר כמה שנים הצטיין גם בחטאים הסטנדרטיים של הכומר (הינה כי כן, הרי הכנסיה הצמיחה בתוכה את גדולי הפדופיליים). עד שיום אחד החטא שלו היה כל כך גדול, עד שדת היער החליטה להיכנס לחייו כדי לעקם אותו קצת (בניגוד לאמונה הרווחת, אין פיה טובה ושדה רעה. ישנה אישה ןבה  המורכבות של אם עם העוצמה של קליאופטרה).  

השדה החלה לפתות אותו בחלומות חוזרים, ששאבו את כל האנרגיה שלו והתישו אותו לחלוטין. רק אז הפיה הופיע לפניו במלוא הדרה, עם שערה השחור העבות, עיניה החומות היוקדות ושפתיה בגוון של תות (וכנראה באותו הטעם, אבל את זה הוא לא ידע לעולם). השדה כבלה אותו בקלות בשערה העבות, והוא חסר אונים וחסר מזל התחיל להתחנן בפניה, הרי הוא כל כך צריך מגע נשי, ויחד ועם זאת זהו גבול כל כך חזק עבורו. המעמד שלו ככומר תלוי בהיותו בתול.

בהיותו קשור, מובס מול העוצמה שלה – לא נותר לו אלא להתחנן, אבל היא דווקה נהנתה לראות אותו מתחנן, ורצתה עוד מזה. כשהוא הרגיש שלא לא יכול לזוז, דמעות זלגו מעיניו, היא אספה את הדמעות ובעלה אותן.

הדמעות שלו העניקו לה כוח עצום. היא נפנה מולו בכנפי העטלף שלה, וירקה אליו וירוס חדש , וירוס החרמנות. והוא, דמעות בעיניו, לפתע פתאום הרגיש שהוא רוצה להעניק לה עוד מתנות, ואת זה בדיוק היא רצתה. הוא אונן לפניה והיא גנבה את כל הזרע שלו,  עד שהוא נרדם , או כמעט נרדם, קשור עדיין בשיער העבות שלה.

אבל בדיוק כשהוא חשב שהיא תשחרר אותו, לה היו תוכניות אחרות בשבילו. מבחינתה, האונס רק התחיל. היא היתה עדיין מאוד מאוד רעבה. והיא התכוונה להפתיע אותו, לעזור לו לגלות דברים חדשים על הגוף האנושי חסר המודעות שלו. הגוף שמנסה להתעסק עם האל, ולא יודע להיכן הוא נכנס. מבחינתה, המשחק עוד לא נגמר, אולי בעצם רק התחיל. היא הביטה בעיניו במבט רעב, והמבט שלה הדהים. אותו.  הוא. כמובן היה. קשור חזק, אבל גם בלי הקשירה הוא הרגיש לגמרי תחת הקסם שלה.

היא היתה מוכנה להעניק לו את העינוי של אחרי האורגזמה. היא התחילה לאונן לו, בצורה מאוד אינטנסיבית, וכשהוא צורח מרוב כאב, היא המשיכה להתעלל, במקום הכי רגיש ובזמן הכי רגיש שלו. הוא גמר לפניה באותו היום עוד 7 פעמים, וכל פעם היא גנבה את כל מה שיצא ממנו. כשהיא עזבה אותו הוא היה שבור לגמרי, אבל עם חיוך. חיוך מתוק של חטא.

‎

‎

‎