חלמתי עליך הלילה, אמרתי בעודי מלטפת את פלג גופך העליון והחשוף.
חייכת אליי בחיוך היפה והמרושע שלך בעודך מסיט את שערי השחור והארוך המסתיר את פניי.
יפה שלי, לחשת על אוזני באופן שהעביר בגופי צמרמורת ...בואי אליי.
התקרבתי אליך - מושכת, שורטת, חומדת, חיית פרא המחפשת פורקן מתלאות היום בין זרועותיך המנחמות.
לפתע... העולם המוכר נעלם.
ריחפנו יחד מעלה מעלה בתוך המכונית שלך שהפכה לחללית.
הבטנו יחד מטה אל העולם המוכר בתחושת חוסר שייכות.
אחזתי בך חזק, היינו חסרי משקל.
המראות אותם ראיתי נראו לקוחים מתוך עולם פנטזיה.
עולם אנושי לצד מכניזציה.
צבעים בוהקים, אורות מסנוורים וכל כך הרבה יופי לצד כל כך הרבה הרס.
טבע חי ופורח לצד בתי חרושת מעלי עשן שחור,
יערות ירוקים לצד עצים שרופים וריח של פיח באוויר,
חיות נדירות המסתובבות חופשי לצד גוויות חרוכות של בעלי חיים שנפגעו מידיהם ההרסניות של בני האדם.
דמעה נשרה על לחיי.
ניגבת את דמעתי בגב ידך וחייכת אלי שוב.
הבטנו זה בזו ללא מילים, אך אמרנו אחד לשנייה המון.
אתה תמיד מבין, מיקי. גם ללא מילים.
אחזת בי בחוזקה. נשקת לשפתיי האדומות בעודך בועל אותי בין שמיים וארץ,
בין הגיון לטירוף - עד שהתמזגנו והיינו אחד עם היקום בסערה סוחפת של שיכרון חושים.
אט אט נחתנו חזרה לקרקע.
המכונית חזרה להיות מכונית ואנו חזרנו ומצאנו עצמנו בין הסדינים.
לפחות אתה עדיין כאן, אמרתי בלחש בין ערות לשינה ...לפחות אתה עדיין כאן.
~ מלורי ~