חושך מוחלט שרר בתוך חדר הבקרה כשהרגשתי בידיו הגסות אוחזות בי קרוב אל גופו.
"מיקי...", קראתי, מקווה שתענה לי חזרה, אך קולך לא נשמע.
במקומו שמעתי קולות צחוק מתגלגל.
ניסיתי לחמוק מהידיים השעירות והמחוספסות שאחזו בי, אך הייתי באפיסת כוחות, מתעלפת ומתעוררת לסירוגין. לוחשת שוב ושוב בשמך.
הרחתי את הבל פיו על פניי וחשתי בחילה איומה.
ידיו הגסות טיילו וחקרו כל מקום בגופי בעוד ציפורניו המלוכלכות ננעצו בבשרי כדי שלא אוכל לברוח.
הוא קרב אל אוזניי ולחש: "את הפרס שלי, אחרי כל מה שמיקי עשה לי - את הפרס."
הוא חייך בעודו קורע את חליפת החלל שכיסתה את גופי ומושיט את ידו לעבר החזה שלי.
ניסיתי להיאבק בו, אך המאבק רק גירה אותו והפך אותו ברוטלי יותר.
הוא נוגע, מלטף ואני מתנתקת ורק חושבת עליך, על המגע הרך שלך, על הליטופים שלך.
הוא התקרב אל שפתיי לנשיקה ואני קרעתי חתיכה משפתיו בעזרת שיניי.
דם החל לרדת מפיו.
"זונה!" הוא צעק וסטר על פניי בחוזקה.
חייכתי אליו, לא נתתי לו את התענוג לראות אותי בוכה.
הוא כעס, פניו האדימו.
"חשבתי שאתה כל יכול," קראתי לעברו בהתרסה, "ואני רואה שאתה אפילו לא מסוגל לעשות מה שכל גבר אחר כבר מזמן היה עושה."
הוא בער מבפנים ושאג בזעם בעודו הופך אותי ומשעין את בטני על השולחן.
עכשיו זו ההזדמנות שלי הרהרתי ביני לבין עצמי,לא תהיה הזדמנות נוספת.
בכוחותיי האחרונים הושטתי את רגלי אחורה ובעטתי באשכיו.
הוא התקפל ארצה בכאב.
אחזתי בראשו בין שתי ידיי ובעטתי בפניו.
דם נזל מאפו ומפיו.
"שברת לי את האף, כלבה!", הוא צעק.
"זה לא הדבר היחיד שעומד להישבר..." צעקתי אליו חזרה בזעם.
לקחתי את הכיסא שניצב בפינת החדר וחבטתי בראשו שוב ושוב ושוב.
"חשבת לקחת בכוח את מה שלא שייך לך, חתיכת אפס, חלאה..." אמרתי לו והמשכתי לחבוט בו.
"די... די, תפסיקי. אני מתחנן."
לא רציתי להפסיק, ידיי בערו.
שברתי את הזכוכית בעזרת ידיי והוצאתי מתוכה מסור חשמלי.
ידיי דיממו, אבל לא היה לי אכפת.
עיניי וידיי דרשו נקמה.
הפעלתי את המסור ורעש חזק נשמע.
"מה את חושבת שאת עושה?" שמעתי אותו צועק בפחד, "תכבי את זה, מטורפת!".
כבר לא שמעתי אותו כשהתקרבתי אליו וביתרתי אותו לחלקים.
דם התיז לכל עבר, על הקירות ועל פניי.
המשכתי לחתוך כל חלק ממנו לחלקים קטנים יותר ויותר.
גופי רעד, עיניי דמעו...
לפתע הרגשתי שמישהו אוחז בי מאחור.
השתוללתי והתפתלתי באימה, מנסה להיחלץ ממה שמחזיק בי.
ניסיתי להסתובב אבל ידיי אחזו במסור ותנועתי הייתה מוגבלת.
הוא החזיק אותי קרוב אליו וליטף את שערי.
"מלורי שלי... מלורי...
התעוררי, זה רק חלום. התעוררי..."
פקחתי את עיניי שהיו דבוקות מרוב בכי.
ראיתי אותך מולי מחייך, מלטף, מנשק.
חיבקתי אותך חזק וקרוב אליי ולחשתי לאוזניך: "אהוב שלי, תודה שאתה כאן. תודה שלא התייאשת ממני ומהסיוטים שלי, תודה לך."
נשקת למצחי ואמרת - "קטנה שלי, אני תמיד אהיה שם בשבילך, תמיד."
עצמתי את עיניי בעודי מתכרבלת בך כמו ילדה קטנה ובין חלום לסיוט קראתי שוב ושוב בשמך...
~ מלורי ~