לפני עשרים שנה בערך למדתי מאמן בשם יאיר גרבוז ש״באומנות כמו באומנות אין דבר כזה שאין דבר כזה״. אני בדרכי שלי, לקח לי כמה וכמה שנים לרדת לסוף האמירה.
בעוונותיי חיים שלמים כמעט היו בסימן ״סרט שאני לא אוהב -אף אחד לא צריך לאהוב, שיר שאני לא אוהב צריך בערך לאסור אותו להשמעה (אתם חושבים שאני מגזים מה?, אמממ לא) ולא קצרה הדרך ל״מישהו שחושב שונה ממני הוא/צריך/יש ״פיתרון״ מיידי ו...״ אתם יודעים.
לאחר מה שניראה ככמעט חיים שלמים, החלטתי לעצמי שבאמת ״באומנות אין דבר כזה שאין דבר כזה״ וגם ככל הניראה בחיים - ״אין דבר כזה שאין דבר כזה״.
יש הכל מהכל - נקבו בשמו ויופיע ממש, ואת זה אני אצטרך ללמוד להכיל, לכבד, להתמודד, ללמוד, לשאול, לחשוב ואז להשתדל לכבד את דיברי החוכמה ש ״ אין דבר כזה שאין דבר כזה״.
אז מקרב לב תודה ליאיר גרבוז על השיעור, אני ממש מקווה שהאסימון באמת נפל לי סוף סוף.
שיהיה לילה טוב לכולם
אני
אם אפשר, יש בי הרצון והתקווה (רצון ותיקווה בלבד- זאת לא בקשה, שחלילה לא תרחף ״חרב העורך״ באוויר) שתגובות לפוסט הזה יהיה שקולות, ללא לשון הרע, הסתה, שפיטה.
אבל כאמור, ״אין דבר כזה, שאין דבר כזה״.
עוד רצון - למי בא מעגל חיבוקים סביב איזה עץ נאה ?
:)
