שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

החולשה שבכוח

מכורה לחיבוקים.... וגם לספנקים
לפני 18 שנים. 9 באפריל 2006 בשעה 19:33

עוזב סופית, אפילו עוד השבוע

לא רבים על כסף, לא רבים בכלל

"אילנה מה יש לך להגיד, אני מכיר אותך שנה ויש לך המון מה להגיד"

כן, אבל אני עוד לא מעכלת

* * * * * *
מה אני אגיד לו? שאני כועסת? שאני פגוע? שאני לא לוקחת את הדברים בפרופורציה
הכל נכון, אנחנו לא נישאר בקשר כלשהו בכלל... שזה עצוב לי, שזה מעצבן. עדיו נכון

* * * * * *

היום בדרך הביתה הלכה לי המראה הימנית של האוטו, שהתנגשתי עם רכב אחר (כולל הפלסטיק מאחורה).
זה יהיה דרמטי מדי לקשת את ה"תאונה" לשיחה שלנו מאתמול

לפני 18 שנים. 9 באפריל 2006 בשעה 9:09

הוא אמר שעוזב

שמרגיש תקוע

הוא עוזב, אמרתי לו שאני לא רוצה שיילך

"זה לטובת כולנו, אני לא מרגיש בנוח עם המצב"

לפני 18 שנים. 7 באפריל 2006 בשעה 12:12

הוא רוצה אותי היום

אמרתי לו "לא בא לי"

התבאס, קרא לי מגעילה ושאל למה?

לא בא לי

הוא חרמן, אמרתי לו לצלצל לאקסית שלו

"איזו קנאית, את מקנה?" כן, אני מקנא

"אני לא אומר לך שום דבר על כל הידידים שלך"

אני לא שוכבת איתם

"זה לא משנה..."

לפני 18 שנים. 7 באפריל 2006 בשעה 12:12

הוא רוצה אותי היום

אמרתי לו "לא בא לי"

התבאס, קרא לי מגעילה ושאל למה?

לא בא לי

הוא חרמן, אמרתי לו לצלצל לאקסית שלו

"איזו קנאית, את מקנה?" כן, אני מקנא

"אני לא אומר לך שום דבר על כל הידידים שלך"

אני לא שוכבת איתם

"זה לא משנה..."

לפני 18 שנים. 3 באפריל 2006 בשעה 20:38

אנחנו יושבים בסלון ומריצים צחוקים
האלכוהול זורם חופשי בגוף, משחרר אותונו, לפחות אותי, מסתיר ממני את הפחדים היומיומיים להתמודד עם מה שאני מרגישה.
הוא מתקרב אלי, נוגע בי בחזה, אני עוצרת אותי, הבא לי, לא בא לי מופיע כאן, כבר דיברנו על זה, על האמביוולנטיות של הרגשות, על המחיר שמשלמים יום למחורת.
עד היום רק התחרמנו ומרוב סתימות לא שכבנו לגמרה, כאילו החדירה תעשה הבדל בין המעורבות הרגשית.
אני קמה ונכנסת לחדר, סוגרת את הדלת אחרי, הוא נכנס אחרי... מה הקטע שואל?
הקטע הוא שאתה פחדן וזה לא מקובל עלי מה שקורה, אם אתה רוצה שחרור אז תעשה ביד, עזוב אותי כבר...
השיחה נמשכת בכיוון לא ברור ואני טוענת שוא פחדן
אני לא פחדן, מתגוננן.
אתה כן, שאוכיח לך?
תוכיחי, מזמין אותי לאתגר אותו.

אני מתקרבת אליו, לכיוון השפתיים בכוונה לנשק אותו, הוא מתרחק.

הינה ההוכחה... עכשיו לילה טוב

* * * * * *
(1)
יוצא מהחדר, יוצא מהלב

(2)
פונה לכיון הדלת, פותח אותה ואז מסתובב ומנשק אותי

ואני יודעת שמה שקורה זה מה שקורה

לפני 18 שנים. 3 באפריל 2006 בשעה 20:37

אנחנו יושבים בסלון ומריצים צחוקים
האלכוהול זורם חופשי בגוף, משחרר אותונו, לפחות אותי, מסתיר ממני את הפחדים היומיומיים להתמודד עם מה שאני מרגישה.
הוא מתקרב אלי, נוגע בי בחזה, אני עוצרת אותי, הבא לי, לא בא לי מופיע כאן, כבר דיברנו על זה, על האמביוולנטיות של הרגשות, על המחיר שמשלמים יום למחורת.
עד היום רק התחרמנו ומרוב סתימות לא שכבנו לגמרה, כאילו החדירה תעשה הבדל בין המעורבות הרגשית.
אני קמה ונכנסת לחדר, סוגרת את הדלת אחרי, הוא נכנס אחרי... מה הקטע שואל?
הקטע הוא שאתה פחדן וזה לא מקובל עלי מה שקורה, אם אתה רוצה שחרור אז תעשה ביד, עזוב אותי כבר...
השיחה נמשכת בכיוון לא ברור ואני טוענת שוא פחדן
אני לא פחדן, מתגוננן.
אתה כן, שאוכיח לך?
תוכיחי, מזמין אותי לאתגר אותו.

אני מתקרבת אליו, לכיוון השפתיים בכוונה לנשק אותו, הוא מתרחק.

הינה ההוכחה... עכשיו לילה טוב

* * * * * *
(1)
יוצא מהחדר, יוצא מהלב

(2)
פונה לכיון הדלת, פותח אותה ואז מסתובב ומנשק אותי

ואני יודעת שמה שקורה זה מה שקורה

לפני 18 שנים. 21 במרץ 2006 בשעה 19:17

אני אוהבת את העבודה שלי
ליתר דיוק את העבודות שלי
בראשונה יש לי אחריות ותפקיד מאתגר בנושא שאני אוהבת וטובה בו
בשניה אני מלמדת, המשכורת יותר גבוה, הילדים מזכירים לי כל פעם לא להיות עצבנית ועצבנת
ובעבודה השלישית... זה אי אפשר לקרוא לזה עבודה. אני זו שצריכה לשלם עבור ההזדמנות הזו.

לגבי שאר התחומים בחיי החלטתי לקחת 100 אחוז אחריות ואז הבנתי שהדברים לא עובדים לי כי אני לא ממש רוצה שהם יעבדו כי אני מעדיפה להישאר בבית ולראות סרט מאשר לצאת החוצה, אני אוהבת ונהנית מהנוחיות שלי.

בתקופה הזו של החיים שלי אני ממש נהנית

לפני 18 שנים. 25 בפברואר 2006 בשעה 23:35

הייתי חרמנית

הגעתי אליו לקפה

סרט... אחרי 10 דקות למיטה

זיון ללא נשיקות

סתם זיון

שאל אם אני רוצה להישאר לישון
אמרתי לו שלא

קפה אחרי זה

חיבוק קצת

ולהתראות

סתם זיון ללא מעורבות רגשית

סתם זיון

וסבבה לי עם זה

לפני 18 שנים. 23 בפברואר 2006 בשעה 9:39

הבנתי שאין לי זמן לדברים אחרים כי אני מכורה לעבודה

כל יום מ7:30 עד 19:00 לפחות (יום שישי רק עד 13:00) ושבת עסוקה בלפגוש משפחה וכמה חברים קרובים

אז מתי יש לי זמן????

לפני 18 שנים. 22 בפברואר 2006 בשעה 18:45

אני כבר מעורבת רגשית

מפחדת, הפחד מהל את החיים שלי בשני התחומים

זה אחד מהם