הבוקר במסגרת העבודה,
פגשתי עמיתה שהזכירה לי פגישה ישנה.
לא פגישת בילוי כפי שמחשבתם הסוטה מעלה,
אלא דווקא כזו שסיפרתי בעבר - לא ממש נעימה.
לא יודע אם זה היה המבטא... העיניים או הרעלה,
משהו בה פתאום הזכיר לי את שהיה.
לא ממש הייתי מפוקס בפגישה,
מהורהר ומפוזר - עד שהיא שמה לב ובשלומי דרשה.
התנצלתי והמשכנו את הדיון מאותה הנקודה,
אך עם סיומה הפלגתי בזיכרונות לשעה קלה.
גם כיום זוכר אותה היטב למרות השנים שחלפו,
איך קפאתי על מקומי בעת שעיניי בה בהו.
אירועי טרור שהתחוללו אז במדינה תייגו אותה במשבצת ה"רעה",
ועוד נגזר עלי כעת לשהות כ...ילד ...לבד - במחיצתה.
רק הסיבה שבגינה ביליתי במרפאה הייתה לכל הדעות בהחלט מספקת,
כשתחושת הפחדים, החששות והכאב - המשתקת.
יאמר לזכותה כי זאת היא מייד קלטה והבינה,
ואת הקרח שבינינו עמלה קשות - עד שהפשירה.
זוכר את חיוכה ואת המבטא בדיבורה,
את האיפור השחור הכבד סביב עינייה וסביב ראשה - הרעלה.
את החיבוק שהקפיץ אותי כשחשתי בחפץ מתכתי שהתברר כ...סטטוסקופ שבכיס חלוקה,
כשחילץ מאתנו צחוק מתגלגל בין דמעה לדמעה.
מביטה בי בחמלה בעינייה הגדולות והכהות,
ועוטה על כפות ידיה ואצבעותיה הדקות - כפפות.
פתאום מבין כי ליבה טוב וחם כלפיי,
ושקטלגתי אותה רק עפ"י דעה קדומה - בעוונותיי.
זוכר שכאבה את כאבי,
והזילה גם דמעה יחד עמי - אמיתי.
כיצד הייתה אלי ולמצבי רגישה,
ובניגוד לעמיתיה הבינה אותי ולא מיהרה.
רק עיניה הטובות הביטו בי כל הזמן,
לא ניתן היה שלא להתביית בגלל גודלן.
הרעלה השחורה אשר כיסתה את ראשה,
שבה וערערה בי כל רגע את האמונה שבה ניתנה.
היא כנראה הייתה מודעת לפחדיי,
ודאגה להרגיע בהומור את כל חששותיי.
למרות הסיטואציה נתנה לי להרגיש כה בטוח,
עד שבפעם הראשונה יכולתי להיות כנדרש רפוי ולא מתוח.
גם את הפעולה עצמה היא ביצעה תוך כדי ובהסחת הדעת,
בזריזות ידיה ובלשונה המלהגת נהגה בי כמתעתעת.
להבין פתאום כי זה יכול להתנהל אחרת,
ממי שחשדתי קודם כ... מחבלת.
מה חבל שהיא הגיעה רק כמחליפה,
ולא זכיתי כי תמנה עם צוות המרפאה.
לפחות כבר מאז שינתה את תפיסתי,
וצבעה בגוונים נוספים את קו מחשבתי.