...הוצא מהקשרו...

מכשפות, קוסמים וליצנים היו מאז ומעולם הפוביות שלי,

משהו שהתחיל מגיל ינקות ונמשך עד מרום גילי.

איני יודע מה הטריגר שבגינו ירא מהם,

אך באותה מידה מוקסם ונמשך אליהם.

כמו פרפר הנמשך אל אור ואש,

כך ננעל עליהם מפוחד וחושש.

מיישיר מבט אל פני הסכנה,

מוקסם מהם בצורה המעוררת תמיהה.

ניצב קפוא מולם בולע כל תנועה,

למרות שלכאורה יכול לבחור במנוסה.

מאזין למילות הקסם, הכשפים ומעשי הקונדס,

כאילו שמוחי בידי גורמי-על מהונדס.

אז הנה סוד שגיליתי לכם בסוף היום,

האם מדובר במציאות או בחלק מחלום.

בכל מקרה אחד הדברים שהיו לי לרועץ,

היה כשאת מבטי בדמות שכזו - אני נועץ.

מרגע שזה קורה ואילך - עד שהדמות מתאיידת ונעלמת,

מאבד שליטה על עצמי ומתנתק כשבמוחי הבבואה מהדהדת.

ומי שהכירה זאת ידעה לנצל את החולשה,

כך יכלה לעשות בי ככל רצונה (תרתי משמע).

כשרצתה זאת הגיעה מחופשת כהלכה,

וכל מה שנעשה וקרה נמחק ונעלם מזכרוני ממש כ...לא היה!