יודע שלפעמים אני מעורפל,
מסתתר אחרי איזה תירוץ מפולפל.
מתקשה להיפתח ולהחשף לעיתים,
שוב ושוב חוזר לאותו מקום מוכר ו...להפנים.
יש והתנהלות זו פוגעת בצורה זו או אחרת,
אך לצערי מתקשה מאוד לעשות זאת בצורה שמתכוונת.
למרות שדרוך לשמור את הכל בפנים כקפיץ מתוח,
ניתן לקרוא אותי כמעט בנקל כמו ספר פתוח.
בקלות אפשר לאסוף את רסיסי המידע שלאורך השנים פיזרתי,
אלו שנאמרו וגם את אלו שעליהם כתבתי.
דברים שייחסתי והשלכתי על אחרים,
או שהצפתי אותם ברמזים (...דקים וגם עבים).
לא-בכדי מוצא אני את עצמי כאן בביצה,
מנסה לשחרר ולבעוט מול מי שאני בשיגרה.
פעם להיכנס למשבצת המוכרת,
או דווקא לאמץ התנהלות אחרת.
לחזור ולהיות אותו ילד פגיע,
או כסוג של נקמה לשלוט ולהשפיע.
מצליח יותר תחת מעטה המסכה,
שם יכול להתנהג אחרת - תחת חסותה.
למרות שפעמים רבות רק מעטה הההגנה הסדוק שלי נותר,
וסודותיי כמעט ונחשפו במלואם ללא המיגון שכמעט ונשבר.
אפילו "כפתור ההפעלה" שלי התגלה,
שבלחיצה עליו אאבד מייד כל שליטה.
כשהוא נחשף - נשמתי כמעט נעתקה,
אך רגע לפני - השתנתה הגישה.
וכך ... לפני ההגעה לקו הסיום,
כשרחפתי מעל גופי ללא כל תחושת איום.
ו...כך שנותרתי ללא כל הגנה,
מאיזו שהיא סיבה - כלום לא קרה.
אני אולי מצטייר כטיפוס שנתפס כמתוסבך / מורכב להבנה,
אך למעשה כה פשוט אני גם למי שלא שימש בפועל קצין חקירה במשטרה.