...הוצא מהקשרו...

חווה עתה תקופה של חרמנות גואה,

כל דבר מייד מעלה במוחי מחשבה.

חפצים שנתקל בהם כך סתם במקרה,

כבר תופסים את מקומם בסשן אותו אני חוזה.

כל קול וכל אמרה ש-לי נאמרת,

גם אם לא התכוונה לכך באמת הדוברת.

זיקפה נאה מלווה אותי מרבית מהיום,

כבר לא יודע איזה מבין המצבים יותר איום.

העטרה מבהיקה ומשוכה בנוזל שקוף,

והתחתון ספוג מהנוזל הלבנבן הנורה מהגוף.

בא לי כ"כ לחוות כעת דברים,

עליהם כבר סיפרתי או שהותרתי בליבי כמוסים.

רעיונות אין ספור והמון רצון,

כאלה שבהכרח גם מפריעים לישון.

מקווה כי אמצא מהר פורקן למחשבותיי,

אחרת ארטיב בפרהסיא את מכנסיי.