אוושת השוט והצווחה שלאחריה,
הצלפה הגונה והסימן הנותר באחוריה.
פישוק שפתיה רחב רחב,
החדרת חפץ ו...כאבה - רב.
טלטול שדיה בחוזקה,
וזיכוי כל פיטמה בנשיכה.
לעטר בשלל צלקות את גופה,
ולהשפריץ על פניה מ-נקב השופכה.
להביט בה כך רטובה ודביקה,
כשהזרע נוטף מפניה לשדיה ואף נוזל אל עבר איברה.
למרוח אותו על גופה כ-מזור לכל פצעי מכאובה,
והיא מתנהגת בתמימות כילדה קטנה.
להושיב אותה על חפצים שונים,
ולהביט כיצד אל נרתיקה הם חודרים.
את קרום בתוליה מייד מבתקים,
את חיוכה המבוייש והסומק שלחייה מעלים.
לאסוף, לאמץ ולהצמידה אל חזי,
לעטוף ולחבק בחום את שפחתי.
לרחוץ, לנגב ולעסות את גופה בתחליב,
וברור לי כ-שמש כי מכך מייד שוב איברי יגיב.
ללקק את דמעותיה המתוקות בלשוני,
להותיר אותה במערומיה תמיד כך בביתי.
להשתמש בה בעל עת שאחפוץ,
לגעת בה, לבעול או לתת לה את שרביטי למצוץ.
ואת שלי תהיי תמיד נכונה ומזומנה,
...זה עושה לי חשק לשוב ולקרוא הכל מההתחלה!