עומס רב של עבודה,
אך לוקח לי ממנה אתנחתא קלה.
את דלת המשרד מאחורי במהרה נועל,
ומקווה בליבי שאיש מעמיתיי לא תוהה ולפשר מעשיי שואל.
על השולחן מניח את התיק בזריזות,
וממנו מוציא את החפצים הסדורים בו במיומנות.
מביט בפריטים שכעת מונחים לפני,
ומדמיין איך יסבו לי עונג כשאשתמש בהם בידיי.
איך המצבטים ינשכו פיטמה חצופה,
ויחברו יחדיו לאטבים הצמודים לשפתי הערווה.
מתלבט באלו משקולות אשתמש,
ואם אטפטף עליה הפעם שעווה חמה - אש.
במה אלקה את ישבנה,
וכיצד אעקוד אותה על הריצפה.
האם אזכה לשמוע אותה זועקת,
או שמא רק אראה אותה דומעת ומיבבת.
מביט בתכולה ולהחליט מתקשה,
בעוד שרק מהמחשבה על כך איברי מתעבה.
היא מנסה לנוח כעת מעט צהריים,
ולא יודעת מה מתכנן עבורה בנתיים.
מניח כי שנתה אינה כה עריבה,
שכן וודאי נרגשת ובמחשבות טרודה.
למרות הקושי בוחר עבורה מעט חפצים,
בתקווה שדרכם תוכל לטעום כיוונים מגוונים.
עתה רק נותר שתתיישר ותמלא את ההנחיות,
שעל סמך ביצוען אקבל לגביה החלטות.
אם תרכין ראש ותקבל בהכנעה מרות,
או שבעמדותיה תתבצר ותבצע מקח-טעות.
אין היא יודעת כי היא ניצבת כעת בסוג של מבחן,
ועל סמך החלטותיה אדע אם אותה לקחת תחת חסותי אהיה מוכן.
להובילה בדרך חדשה ומהנה,
גם אם בחלקה תהיה מענה.
או לתור הלאה אחר משהי מעט יותר מנוסה,
שיודעת היטב מה מקומה.
זמן הבחירות הגיע לשלב הסופי,
לא מדגם ולא רוטציה בנושא הזה קיימים מבחינתי.
תוצאות האמת בקרוב יפורסמו,
ומבטיח לכל העוקבים אחרי שעל הכל בסופו של דבר תדעו.
