השמש היוקדת ללא לאות,
דחקה בהם להסתתר בין ענפי עבותות.
שם על מחצלת שפרשו ביער,
כשאביזרים שונים מסודרים בחצי סהר.
לעיניי כל היא חשופה,
על ברכיה - ממתינה לו עירומה.
רק קולר שחור הדוק לצווארה,
והרשות לעשות בה כראות עיניו - בידו נתונה.
סימני ההצלפות על אחוריה עוד לא פסו,
מותירים שבילי אש שזנבות השוט בגבה חרצו.
השדיים עוד כואבים לה מהעינויי שחוו,
וסימנים רבים על גופה נותרו.
הפיטמות רגישות עוד למגע,
והוא יונק מהן בהנאה.
ראשה מורכן קדימה בהכנעה,
ניצבת בדומיה על אף שאינה קשורה.
עיניה כלל לא מכוסות,
אך מלהביט בו נמנעות.
יודעת כי חל איסור להביט בדמותו,
רק יכולה להבחין על הקרקע בצלליתו.
שיערה סתור על פניה,
מסתיר מעט את שדיה.
נדרכת מכל איוושה שנשמעת,
לעיתים זו הרוח המייללת או הצלפה שניתכת.
מביטה בכלי העינויים המונחים לפניה,
בהם ייסר את גופה המשווע.
ניצבת דוממת לעיתים מעט נאנחת,
בייחוד כשממשיך להצליף לה בחוזקה על התחת.
אך בין איוושה להצלפה,
בין בכי חלוש ליבבה.
רק זימזום דבורים מפר את השלווה,
בהם נמצאים הם תחת קרני החמה.
זימזום טורדני שלא חדל להציק,
ועתה הבריק במוחו רעיון נוסף איך לה להציק.
הורה לה לשכב על גבה,
ואת רגליה לפשק קימעה.
פשט את ידיה לצדדים,
וכך קשר אותה בעזרת יתדות וחבלים.
התיר לה להביט בפניו המחייכות,
והיא אינה יודעת מה יקרה בדקות הקרובות.
מוציא מהתיק דבש ועסיס מתוק,
מורח מעט על קצה איברו ונותן לה לינוק.
חיוך הנאה מלווה את המציצה,
סוכר מרגיע את הילדונת העירומה.
אך חיוכה הופך לפתע למבט חמוץ,
עת שאת איברו מושך מפיה לחוץ.
עתה נוטל מעט מהדבש,
ואל עבר הפות ניגש.
מורח שם כמות נדיבה,
ומזכה אותה במציצה הגונה.
אל דאגה את החזה הוא לא שוכח,
וגם על השדיים דבש מורח.
עתה יושב הוא ומביט בנערה,
עת שדבורים וזבובים עטים על גופה.
היא מתפתלת מנסה להניסם,
והם שבים וניטפלים אליה במעופם.
חרקים שונים עוטים על המציאה,
חלקם מדגדגים אחרים מותירים עקיצה.
אך אין בכוחה למנוע מהם את הארוחה,
וכל שנותר לי הוא רק להביט במחזה בהנאה.
יש ואני מצליף מעט וגורם לבהלה,
שכידוע דבורים רגזניות יתקפו בחזרה.
וככל שאני מתסיס את האווירה,
כך עוקצות אותה יותר באיבר מינה.
אין לי מושג ממה סבלה יותר,
מדיגדוג זבוב או מעוקץ דבורה שלשפתיי הבושת חודר.
דבר ששיווה למקום מראה הדומה ל- "שפתיים של כושי",
במקום כ"כ עדין, מתוק ו...מושי.
אז אולי המקום מעט נפוח,
ופתאום איברה הפך כואב ותפוח.
אך אל דאגה, בטוח בעוד ימים אחדים,
ישוב הוא שוב למימדיו ה...רגילים!