...הוצא מהקשרו...

שום דבר לא הכין אותי לקראת הבאות,

להוציא פגישת עבודה עם 3 בנות.

פרוייקט שתוכנן זה מכבר לצאת אל האור,

ואת נסיבות העיכוב לא הצלחתי לפתור.

הפגישה התקיימה בדירתה של אחת מהצוות בשעת בוקר מוקדמת,

כשהעיר עוד שקטה ומרביתה מנומנמת.

שותים קפה ומעלים חוויות מהלימודים,

שורפים זמן יקר בטרם "יושבים" על הנושאים.

הקפה מתחלף לו ביין אדום,

שבשעת בוקר שכזו בראש מייד כבר מתחיל להלום. 

מסתבר שראש הצוות - המון תחומים היא חובבת,

ואף מתהדרת לה בתואר רשמי של צלמת.

היא מציגה בפנינו מדגם מייצג מעבודותיה,

ולא ניתן להישאר אדיש לכמה מיצירותיה.

מה שהתחיל כבדיחה נתפש ברצינות,

והפרוייקט החשוב הוסט מסדר היום בזריזות.

היא ארגנה את התאורה והרקע לצילומים,

בסטודיו הפרטי הממוקם באחד החדרים.

ראשית הבנות הצטלמו בשלל פוזות שטותיות,

ועד מהרה החלה לתת להן עצות מקצועיות והנחיות.

כל העת יושב מאחורי הצלמת ומביט בנעשה,

לרוב משועמם מהסיטואציה ולעיתים משועשע.

לאחר עשרות תמונות הן מתחילות להשתעמם,

ואז מציעות לי שאקום ואצטלם.

בכדי לא להרוס את האווירה משתף עמן פעולה,

למרות ששונא להצטלם מבטן ולידה.

היין ששתו נותן בהן את אותותיו הרגילים,

והן שיכורות מעט לפי צורת התנהגותן אם נהיה כנים.

הן מבקשות שאסיר חולצה ואצטלם,

ה"פלאשים" והיין ששתיתי עשו את שלהם

אני משתף פעולה לקול מצהלותיהם,

והן מצטרפות ונעמדות לידי ב"פריים".

מתגרות בי בפוזות מיניות מול המצלמה,

ואני בתווך נבוך למולן מחייך במבוכה.

הן מזיזות את גופי למגוון של תנוחות,

והצלמת מצלמת אותי מכל הזוויות.

אינני זוכר ולא יכול להצביע על זמן מדוייק שזה קרה,

שכן הייתי מסוחרר מכל הנעשה.

כנראה שאחת מהן הסבה את תשומת ליבי,

בעוד השניה התירה את חגורתי.

לקול צחוקן הפרוע חשתי לפתע כי מכנסיי נשמטו,

והצלמת מנציחה את המאורע כשהיא ממקדת את המצלמה בתחתונים שנחשפו.

מבקש לזוז להרים את מכנסיי,

אך הן אוחזות בחוזקה מכל צד את זרועותיי.

כל תחנוניי ובקשותיי לא נשמעים,

רק צחוקן הפרוע והבזק הצילומים הנמשכים.

נהיה אפטי כבר למצב שנוצר ויצא משליטה,

מרכין ראש מבושה והמצלמה עושה את שלה.

צחוקן מתגבר כשתחתוניי מופשלים,

וידדי בחוזקה מוסטות לצדדים.

הצלמת מתקרבת לתפוס תמונה טובה,

ומצלמת בהגדלה את הנקב בקצה העטרה.

 הן מזיזות את הפין לכיוונים שונים,

שתוכל לצלם ללא הפרעה גם את האשכים.

הצלמת ועדשת המצלמה כה קרובה,

עד שחש בהבל נשימותיה המרטיטות את שיער הערווה.

היא ממשיכה לצלם ללא הרף,

מתעדת הכל כשהתנגדותי נשמעת חרף.

אחת מהן מתחילה לשפשף את איברי,

והכל מתועד למורת רוחי.

גם קפיצותיו בעת הפליטה,

מצולמות היטב מזווית מתאימה.

ולקול מצהלותיהן למראה הנתז הלבן שעל הריצפה,

לחיי נותרו סומוקים במבוכה.

תקריב אחרון של תמונה אל האיבר,

מושפל בחדר רק אני נותר.