מחשבות

דווקא ברגעים שאני נראה הכי חזק, כשכולם מסתכלים עלי בהערצה...

דווקא אז אני מרגיש הכי חלול... הכי לבד.

הרגעים האלו מעצימים את הדיסוננס בין החוץ לבין הפנים - בין האופן בו הסביבה תופסת אותי לבין מי שאני באמת.

אני נראה יציב, שאפתן, דומיננטי... אבל האמת שאני חסר בטחון, חסר יכולת ומלא בפחד.

ברגעים הללו, הכמיהה ממלאת אותי עד כאב...

כמיהה למישהי שתדע את כל סודותי, שאוכל להניח את נשמתי בחיקה...

כמיהה להיות שייך!!

 יום האהבה הגיע, ואתו התחושות המוכרות... 

הכמיהה להיות שייך, עטוף ומוגן.

להרגיש את חום גופך ולשמוע את ליבך הפועם.

לאפשר לעצמי להפסיק לדאוג,

ולתת לך את עצמי מבלי שאנסה לְרַצּוֹת.

לטמון את ראשי בחיקך ולדעת שאני שלך... 

אתן לך את הכוח להיות החזקה שאת. 

כמיהה!

לאימא!!

בעולם של אימא, עולם המבוגרים, יש רגעים שקשה לה, וכשזה קורה, אין לה מצב רוח וסבלנות אלי.

זה מתסכל, כי אצלי זה הפוך - דווקא בזמנים שקשה לי, אני הכי צריך את אימא שלי.

כשאימא עצובה אני מאוד רוצה לשמח אותה, אבל לא יודע איך.

הייתי רוצה שהיא תשתף אותי יותר במה שעובר עליה, אבל אני מתבייש לשאול.

אז במקום זה,  אני משתחל בלילה למיטה שלה ומחבק אותה חזק חזק.

אני מעביר את האצבעות בעדינות בין שערותיה ומנשק את העורף החמים שלה, בדיוק כמו שהיא אוהבת.

אני יודע שהיא אוהבת את זה, כי אחרי שאני מחבק אותה ומלטף אותה, היא תמיד מרשה לי לינוק מהציצים שלה.

אני יודע שהיא אוהבת את זה, כי אימא לא תמיד מרשה לי לינוק... היא אומרת שאני כבר גדול...

אבל לפעמים, כשאני ילד טוב, היא שולפת את הציצי מהגופייה ומרשה לי לינוק מהפטמות החומות והרכות.

ובזמן שאני אוכל, אימא אוהבת ללטף אותי ולשחק לי בבולבול.

אימא אומרת שכשהבולבול שלי נהיה קשה זה עושה אותה חרמנית.

אני חושב שזה דבר טוב, כי כשהיא אומרת את זה, היא משכיבה אותי על המיטה ומתיישבת לי על הבולבול .

אימא אוהבת לזוז ולגנוח בזמן שהבולבול שלי בתוכה...

זה גורם לגלים של עונג להצטבר אצלי בבטן עד שאני כבר לא יכול להכיל,

אבל אני מתבייש מאימא...

אני לא רוצה שייצא לי בתוכה... אז אני מתאפק.

אבל אימא תמיד יודעת מה אני מרגיש, מסתכלת עלי במבט שאני כל כך אוהב ולוחשת לי: "זה בסדר חמוד שלי, אימא מרשה...".

וכמו הר געש, ברעידות עונג, אני מתפוצץ בגלים של נוזל חם וסמיך שמתערבבים בנחלים שזורמים לאימא בין הרגלים.

אני יודע שזה עושה את אימא שמחה, כי אחרי זה היא נרדמת עם חיוך על הפנים היפות שלה.

אימא!! 

כשאני אצל אימא אני:

הכי גיבור בעולם

הכי יפה בעולם

והכי בטוח בעולם

ואם לרגע אני נבוך

את מאמצת אותי אל ליבך

מטמינה את ראשי בין שדייך

ולוחשת שלי בשקט:

"כאן אתה הכי בעולם,

הכי של אימא!"

אני נהנה מהכאב ומתרגש ממנו

אבל אני הכי אוהב את הרגע שאחרי.

גם אם הסשן היה אכזרי והגבולות שלי נמתחו מעבר למה שחשבתי שאני מסוגל,

גם אם הכתפיים שותתות דם והגב מקושט בקווים אדומים,

גם אם בכיתי ונאנקתי מכאב ומחוסר אונים. 

הכל שווה בשביל הרגע הזה!

הרגע שבו את אוספת את גופתי השסועה,

מחבקת את ראשי, מלטפת... ומביטה בעיניי ובנשמתי.

ככל שהסשן היה קשה יותר... ככל שחשתי חסר אונים ומפוחד... כך הרגע הזה מיוחד יותר.

המעבר הפתאומי מכאב לעונג ומפחד לרוך... ממיס לחלוטין.

קשה לבטא את זה במילים כי זה מעבר למילים, כמעט מיסטי.

התחושה היא שהגוף חדל מלהתקיים ואת מלטפת את הנשמה.

AFTER CARE

לפעמים יש רגעים בחיים שאתה מרגיש לבד...

וגם אם מסביבך יש הרבה אנשים, אתה עדיין לבד.

לפעמים אתה מרגיש חלש...

וגם אם אתה נראה חזק, אתה עדיין חלש.

ברגעים הללו אני מייחל לחיבוק,

לליטוף של חיבה...

לעיניים שיחדרו עמוק לנשמתי.

לאפשר לדמעות לזלוג על לחיי,

להניח את ראשי על ברכייך

ולהשיל מעליי את התחפושת והמסכה .

לחזור להיות ילד...

ילד שלך!!

אבל בינתיים ההצגה ממשיכה וחייבים להמשיך ...

אז אני לובש את התחפושת ועוטה את המסכה,

ורק עמוק עמוק בפנים, אני מרשה לעצמי להיות ילד,

ילד של...

יש לי בעיה עם האלפא וייב שלי,

לא נוח לי עם התוקפנות הגברית עמוסת הטסטוסטרון. 

לא רוצה להיות קפטן הוק ולא רוצה לבלות את חיי בתפיסת תנינים.

רוצה למצוא את Neverland ולהיות ילד לנצח.

כשאשמח, לקבל את חיוכך

כשאצליח, להתרגש בנשיקתך

כשאכאב, לבכות על כתפך

כשאדאג, לקבל את חיבוקך

וכשאהיה רעב ועייף, לינוק מִשָּׁדֵךְ.

רוצה להיות של נעה המהממת היפה והשנונה 🙏 (קרדיט) 

היה לי יום קשה!!

המנחה של התזה עצבני עלי, ואני יודע שהוא צודק.

אני בעיקר מאוכזב מעצמי... מתוסכל שאני מבזבז את הזמן ולא מצליח לעמוד בציפיות שלי מעצמי.

ברגעים כאלו מתחשק לי לפרוץ בבכי... בכי אמיתי, כזה שלא מודע לכך שגברים אינם בוכים.

ברגעים הללו כל מה שאני רוצה הוא שתאמצי אותי ללבך,

שתחבקי אותי חזק עד שאחוש את פעימות הלב ואתנחם בחום גופך.

בעדינות את תתיישבי ותשכיבי אותי כשראשי מונח על ירכייך הרכות,

תלטפי את ראשי בעדינות ותלחשי לי שאני שלך.

לאט לאט תרימי את חולצתך, תפשילי את חזייתך...

ואז, כששפתיי יחושו בשדייך ופטמתך תמלא את פי,

כהרף עין יתנדפו כל התסכולים והאכזבות,

ולרגע קט, האני יהיה נעלם ורק את תישארי בעולם.

אימא!!

* במידה והנכם חשים שפוסט זה אינו ראוי, אנא קראו את הפוסט הקודם.

תקופה ארוכה שאני מסתובב עם זה... לקח לי זמן להודות שזאת הכמיהה שלי.

אבל לא העזתי להוציא את זה.

הערב נתקלתי בדיון שמישהי העלתה בפורום לגבי CGL, וזה נתן לי אומץ לשלוף מהמגירה (הוירטואלית) את הדברים שכתבתי.

אם זה מעורר אצלכם אי-נוחות , דעו שגם לי היה קשה לכתוב את זה.

ביישן ומפחד להטריד... ואם לא תשאלי לא תדעי.

רוצה אהבה אך חושש לקבל...

רוצה לחזור להיות קטן וחסר אונים

להתעטף, להתמזג - להיות שייך!

זקוק להוכחות כדי להיות בטוח באהבתך,

אבל לא צריך הרבה - חיוך... מילה חמה... מספיקים כדי לעשות אותי המאושר שבאדם.

האהבה שלי אינה במילים ולא במחוות גדולות,

אלא בהתמסרות, בהתרפקות או ברעד ההתרגשות כשאת מתקרבת.

להיות שלך - זה לחשוב עלייך תמיד, ולאהוב אותך ללא תנאי.

אימא!!

כשאני עצוב, להניח את ראשי על כתפייך, לחוש את ידייך המלטפות ולהרגיש איך חום גופך מרפא ונוסך תקווה.

כשאני לא בסדר, לדעת שזה יכאב, שהעונש יבוא וגם דמעות לא יעזרו. לדעת שכשאעבור את הגבול את תהיי שם לשמור עלי ולהזכיר לי את עצמי.

לחוש שיש מקום אחד בעולם שבו המסיכות נופלות, מקום שבו אני חשוף ועירום וכל חולשותי גלויות - מקום שבו אני הכי פגיע שאפשר אבל מרגיש הכי בטוח בעולם. 

לאהוב אותך עד כלות הנשמה, לאהוב כל סנטימטר מגופך, להתענג על נוזלי גופך ולהתפלש במימי רגלייך.

להפקיד בידייך את עצמי ורצונותי ולהתמסר למילוי מאוייך. 

לדעת שאת מקבלת אותי למרות מגרעותיי.

זאת שליטה... כל זה ומעבר!!