מחשבות

איך זה שאני כל כך פוחד ממנו, אבל גם חושק בו כל כך?

אני לא לגמרי מבין למה אני כל כך רוצה להתמסר... מצד אחד זה לא רק רגש מיני, אבל מצד שני זה כן.

אולי זו תחושת השייכות... להיות שייך זה אומר להיות קיים. 

יש משהו משחרר מאוד בלהיות שייך - מין תחושה של רוגע, שלווה וביטחון.

אולי אני רק מדמיין... אולי אני רודף אחרי משהו שלא באמת קיים.... אני לא יודע!!

אני רק יודע שיש בי כמיהה.

שלך!!

רוצה להסתכל על עינייך מקרוב

להתבונן עמוק עמוק לתוך השחור שבעין.

לראות שם את דמותי המשתקפת בקטן,

כאילו רק שם אני קיים.

אומרים שהעיניים הן הצוהר לנשמה,

אבל גם אמרו עליו, על מלאך המוות, שכולו מלא עיניים.

הביטי נא אל תוך עיני, האם מוות שוכן שם או נשמה?

ואם הסתכלת... ודאי תדעי למה נשמתי מתאווה.

לפעמים הן רעות ולפעמים טובות

לפעמים הן צרות ולפעמים גדולות

לפעמים הן עצובות ולפעמים צוחקות

לפעמים הן כועסות ולפעמים מלטפות

לפעמים הן אטומות ולפעמים חודרות

לפעמים הן כבויות ולפעמים בורקות

לפעמים הן קטנות ולפעמים גדולות

לפעמים הן קרות ולפעמים חמות

לפעמים הן כהות ולפעמים בהירות

לפעמים הן קשות ולפעמים אוהבות

"הָסֵבִּי עֵינַיִךְ מִנֶּגְדִּי שֶׁהֵם הִרְהִיבֻנִי" (שיר השירים)

בין קודש לחול אני חי

עם האמת שמשתוללת בי

עם אלף הרגלים

עם כל צלקת שעל פניי

אני יוצא שוב לפזר את המילים

בין המציאות לשיגעון הכול חוזר אליי

שם במקום ממנו באתי אין שלום

והמסע הזה כבד וקצת גדול עליי

אני צריך לגדול מזה ודי

לגדול מזה ודי!

שמרי נא עליי

רק שלא ייכשלו רגליי