|
|
|
אני עד כדי כך שקוף?! 😮
נשבע לכם נראה לי שיוטיוב קורא לי את המחשבות...
הפעלתי youtube music והוא ידע בדיוק מה אני צריך לשמוע
שם בתוך מיטה, מול קיר ענק כחול, קר וזול,
לפעמים אתה, נאנח בלי קול ובכל זאת,
אמא שם שומרת גם כשאתה גדול
מחליפה לך בגדים
אומרת שאתה: מלך הגברים
בשבילה אתה יכול להיות
מה שבא לך לראש,
למשל, מלך החיות או מלך ההרים, אם תטפס אי שם,
קום תהיה כל מה שבא לך
כי בשבילה אתה תמיד מלך העולם.
היא מתיישבת על הספה, ואני בביישנות מתייצב על ארבע לצידה.
משפיל את המבט לרצפה, שלא תראה את ההתרגשות... את הציפייה!!
וכאילו שהיא שומעת את פעימות ליבי, היא אוחזת בסנטרי ומרימה את ראשי. אני מנסה להשפיל את המבט, להתחמק מעיניה, אבל זה בלתי אפשרי. אני משותק למול עיניה שצולבות את נשמתי ומרגיש שהיא רואה הכל בתוכי... מבינה...
אני מרגיש קטן, יודע שיהיה לי רק טוב. נרגע... מרפה... אני כולי שלה.
היא טופחת בעדינות על ירכיה, רומזת... ואני בתנועות מסורבלות מפשיל את מכנסי ונשכב על ברכיה.
לרגע אני חש כל כך מגודל ואני נבוך כשאני חושב עד כמה אני נראה מגוחך. אבל זה נמשך רגע קצר, כי ברגע הבא הכאב חודר למוחי וממלא את כולי - אני מתפתל בכאב כשהיא שורטת ונועצת בי את ציפורניה.
זה כואב, אבל הכאב עולה בגבי ובבטני, סוחף אתו גלים של חום והתרגשות שמפוצצים את המוח.
אני מרגיש קטן, מרחף בענן של צמר גפן, נרגע... מרפה... אני כולי שלה.
והיא שורטת, נועצת בי את צפורניה החדות... מעבירה בי גלים של עונג. היא יודעת שאני נהנה, איך אפשר שלא?! הזין שלי לחוץ על ירכיה, מאיים להתפוצץ.
ואז היא מתחילה להכות – על הטוסיק, בקצב קבוע, פעם ימין ופעם שמאל... ללא רחמים ובקצב קבוע. זה שורף ואני מתפתל, באיזשהו שלב אני כנראה מדמם וכל מכה כואבת יותר ויותר.
דקה, שתיים, אולי חמש... איבדתי את חוש הזמן.
אני טומן את ראשי בכרית של הספה והדמעות פורצות בלי שליטה... והיא לא מרפה... היא דוחפת אותי לרצפה ולוקחת את הספנקר...
אני לא מרגיש קטן, אני לא מרגיש גדול, אני לא מרגיש כלום... אני שוקע לתוך הריק המענג והמופלא הזה.
ואז היא נעצרת... מתנשפת...
היא רוכנת לעבר התיק שלה שמונח לצד הספה ומוציאה ממנו את הסטראפאון הוורוד שלה... אני מגרגר בהנאה כשהיא מחדירה את אצבעה המשומנת ומרחיבה אותי, ורגע אחר כך אני מתפתל בכאב כשהסטראפ הגדול מפלח את ישבני ואמא חודרת עמוק עמוק לתוכי.
אני מתמסר לכאב ולקצב התנועות של אמא וזה כל כך נעים... אני של אמא... אני שייך.
אמא יוצאת ממני ומחדירה לתוכי את הפלאג הכסוף. היא נשכבת על גבה, מפסקת את רגליה ומורה לי עם אצבעה... אני לא זקוק ליותר מזה... אני טומן את ראשי בין ירכיה, מעביר את לשוני בעדינות על פתח הנרתיק והדגדגן וגומע בשקיקה את נוזליה.
כשאמא גומרת אני חש את התכווצויות הרחם ואת גל הרטיבות השוטף את פני, אני מניח את ראשי על המזרון בין רגליה וחש את הרטיבות גולשת על שערותיי.
ברגע שהיא מתחילה להרים את חולצתה, אני מתרומם ועט על הפטמה החומה והגדולה והנוזל החם והמתוק גולש בגרוני וממלא את כולי.
ושוב, אני מרגיש קטן, מרחף בענן של צמר גפן, רגוע... רפוי...
אני כולי שלך,
אמא
הרגעים האלו... כשהכל מסביב מתפרק והתחפושת שאתה מקפיד לעטות מתפוררת מעליך.
ואתה שם ערום ורועד... תינוק מגודל שמחפש שייכות.
ילד שמשתוקק להיכנס מתחת החצאית, ילד שרוצה לשקוע חזרה אל רחם אמו.
ילד של אמא 😢
להרגיש אהוב... רצוי... נחשק... שייך... עטוף...
מוגן...
בקיצור, להיות ילד של אמא! ❤️
אמא,
עדיין לא עיבדתי את כל מה שקרה הלילה ...
זה היה בליל של מחשבות ותחושות בתוך ים הנוזלים הניגרים על פניי ופי הטמונים בין רגלייך.
זה היה לינוק ברעבתנות חלב משדייך... ועוד פעם לינוק... ועוד פעם לינוק...
זה היה להתעורר כל שעתיים כדי לספק את צרכייך המיניים.
זאת היתה תנועה בין מציאות לחלום, בין מבוגר לילד ובין שליטה לשחרור.
היו רגעים של שמחה ורוגע, אבל היו גם רגעים של תסכול ותחושת כישלון אל מול ביקורת וחוסר יכולתי לספק אותך.
אני ממש מבולבל וצריך לעבד את התחושות... זה ממש לא היה מה שציפיתי, אבל מצד שני, זה בדיוק מה שרציתי - רציתי שלא תהיה משמעות לציפיות שלי.
לא ממש הצלחתי לשחרר ולהיות בחוויה - אבל זה הבאג שלי.
אני אוהב לכתוב עם העפרון שלי... אבל אני כותב ובורח.
החיים לימדו אותי שרק החזק שורד ואני מפחד להיות חלש.
מציק לי שאני לא מכיר אותך, אבל משום מה אני מרגיש איתך נינוח... נינוח ובטוח. אולי זה בגלל שאת טובה ורגישה, אך אני חושב שזה בעיקר בגלל שאת מבינה. את מבינה מה אני רוצה, ויותר מכך, את מבינה מה אני צריך.
העיפרון שלי קהה... אני משרטט בקווים חלשים וחסרי ביטחון. אני מחביא אותו מתחת למיטה, מתבייש בו. אבל את תוחבת את העיפרון בידי, פורצת בבת אחת את ההגנות והמכשולים שפרסתי על גביו.
אף אחת מעולם לא עשתה את זה עבורי, בעצם אף אחת מעולם לא עשתה שום דבר עבורי... תמיד הייתי בשביל אחרים.
את מיוחדת!!
את יודעת כמה אני רוצה... אבל תמיד פחדתי.
פחדתי שבחשכה הן יעלמו ואני אשאר לבד... חלש.
אני ממש רוצה... אני צריך להיות שייך... זה נעים לי... זה לא משחק עבורי.
אני לא יודע אם את שם בכלל - אני מפחד שתיעלמי.
בבקשה תגידי שאת לא משחקת.
רוצה להניח את ראשי על רגלייך ולהתמסר לידייך המלטפות.
רוצה לחוש את חום גופך ואת עינייך המביטות בי ברכות.
זאת הפנטזיה! הפנטזיה הכי גדולה שלי היא להיות הכי קטן שלך!
יום אחד זה יקרה... 🙏
20 שנה שאני מאונן כמעט כל יום, בטח כשאני חרמן.
אוננות היא חלק בלתי נפרד מהחיים שלי... התרגלתי לעונג הזמין שאני מפיק מגופי.
ללכת לישון טעון ומשתוקק זה משהו שמעולם לא עשיתי.
זאת תחושה שאני לא מכיר - זאת לא תחושה לא-נעימה אך זאת גם לא תחושת עונג.
זאת תחושת כמיהה שלא מרפה... תחושה שאני לא רגיל לשאת.
אני רוצה לגמור... אני רוצה את זה יותר מכל דבר אחר,
אבל... בידייך!
אני בן 15, יושב במים החמימים ומתבונן באיברי הזקור.
המים החמימים נעימים לי, אני מושיט את ידי ונוגע בו - מעביר את אצבעותיי על הכיפה החלקה... ממשש את הגבולות ואת הוורידים שעוברים במעלה הגיד.
הוא מתוח כלפי מעלה... מצביע לכיוון הבטן... אני מנסה ליישר אותו, לוחץ אותו כלפי מטה... שיצביע ישר.
הלחץ הזה נעים לי, נעים בצורה שאני לא מכיר. נעים אבל אסור...
אז אני מפסיק וחוזר ללטף בעדינות את הכיפה החלקה.
היא ממש חלקה... הדבר הכי חלק שאני מכיר.
אני מעביר את אצבעי על החור שממנו יוצא הפיפי, ממשש את שתי הגבעות החלקות שמתחברות אל הגיד מתחתיו. זה נעים לי ממש... נעים לי בצורה שאני לא מכיר.
נעים אבל אסור...
אסור אבל אני לא מסוגל להפסיק...
אני נוגע עם האצבע בנקודת החיבור של שני הרכסים עם הגיד...
הגוף שלי מלא בתחושות שאיני מכיר - תחושות של עונג שיורדות מהכתפיים לבטן ומתרכזות בעוצמה של עונג בנקודה הקטנה שבה אצבעי נוגעת.
נוזל דביק ולח מתחיל לצאת מבעד לנקב... את זה אני דווקא מכיר. קרי לילה... הנוזל שיוצא לי כל לילה בגלל שאני טמא וחולם על נשים שנוגעות בי. רק לי זה קורה... רק אני צריך לשים טישיו בתחתונים לפני שאני הולך לישון כדי שהתחתונים לא יתמלאו לגמרי בנוזל הזה. אני לא יכול לשים בכביסה תחתונים מלאות בנוזל הדביק הזה. מה אימא תחשוב עלי?
אבל אני עדיין לא מסוגל להפסיק... אצבעי נוגעת בנקודה הקטנה... לוחץ בעדינות ומניע...
גלים גלים של עונג שוטפים את גופי אל עבר הבולבול שלי, שמגיב בהתכווצויות עזות ומתיז כמויות של נוזל לבן אל עבר החזה והפנים.
רגע אדיר של עונג מהול בתחושות פחד - עשיתי דבר שאסור היה לי לעשות ואין דרך חזרה משם.
19 שנה מאוחר יותר בשעת לילה מאוחרת... היא אומרת לי לרדת על הברכיים והגוף מתמלא בתחושות החום והעונג שנשכחו.
היא סופרת לאחור... ואומרת, "תגמור!".
גלים גלים של עונג שוטפים את גופי וגורמים לאיברי להתכווץ במפלים של עונג.
רגע אדיר של עונג שמהול בתחושות פחד - עשיתי משהו שאסור היה לי לעשות ואין דרך חזרה משם.
מה אימא חושבת עלי?
