תמונות מצב

 

מתכנתים הם סוג האנשים שאני מסתדרת איתם לרוב באופן מעולה.

היכולת שלהם לתרגם את הטירוף שיש לי בראש למשהו מוחשי וגמור היא מופלאה.

ולרוב, יש להם חולשה לבקשות מבחורות יפות.

אז זה עובד.

 

ובפינתנו:

?How fucked up am I

אשכרה הייתי צריכה לשמוע את המטפלת אומרת בקול שזה לא בסדר,

שגבר בן 40 פלוס שמצפה שתיגעי לו בזין בכל פעם שאתם נפגשים, למרות שאין ביניכם יחסים אינטימיים,

ואת לא מעוניינת לשכב איתו- That is not o.k.

זה סוטה מין, ולא כמו שאנחנו אוהבים לקרוא לעצמנו כאן באתר לפעמים.

 

!!!You should know better

ויש מצב שהציפייה הזו שלי מאנשים, שיהיו טובים יותר, שיבואו נקי, שיהיו בני אדם נקיים, ללא אג'נדה נסתרת, היא זו שדופקת אותי כל פעם מחדש.

 

ובינתיים, קיבלתי צעצוע חדש והוא מגשים לי חלומות.

דפי.

 

 

 

 

לאחרונה התחלתי לעבוד קצת עם פוליטיקאים,

אחד המשפטים שעפים הרבה בחדר הוא:

"אז דפי, את מצליפה בXYZ שיעשו 1 2 3"

ועדיין אני לא מצליחה שלא להסמיק כל פעם מחדש.

 

דפי.

 

 

אין אמצע.

או מחפשים את הפנטזיה,

או שהכל הולך.

 

האופציה השנייה,

ניתן לתאר אותה כמו "צורך תמידי להתקלח"

זה כל כך דוחה, מלווה תמידית עם רפלקס הקאה.

מי רוצה להיות הברירת מחדל?

 

באופציה הראשונה,

בלתי אפשרי לנצח,

אין שום סיכוי בעולם שמישהו יכול לשחזר את מה שהולך לך בראש.

המציאות היא הדבר הראשון שאתה נוחת עליו,

והיא עשויה מבטון קשיח וקשוח,

זו התרסקות כל פעם מחדש,

לשני הצדדים.

 

אוקיי,

אז מה מכאן?

מצד אחד לא מוכנים להתפשר, מצד שני לא מוכנים להיות ברירת מחדל.

 

ומה עם להרגיש?

האומנות הזו כמו חלפה מהעולם.

מה היא גורמת לך להרגיש?

באמת אין לך את היכולת לעצור את הטמטום הזה?

לעצור לרגע אחד.

 

ומה אתה גורם לה להרגיש?

לזה אין חשיבות?

בכל מחיר, תמיד וכל הזמן.

 

רד רד אל העם,

בוא רגע שב איתנו כאן,

אתה היית רוצה לחיות בעולם בו אתה מרגיש לא מספיק,

לא מספיק יפה,

לא מספיק חכם,

לא מספיק מצחיק,

לא מספיק סקסי,

לא מספיק גבר.

 

אני לא משחק,

זה לא פאקינג משחק.

אני איתך בדיוק מה שאתה רואה כשאתה מסתכל עליי,

כל הדברים שאתה חושב עליי,

כל הדברים שעוברים לך בראש,

הם כל הדברים שאני.

בעולם שלך,

אין לי קיום עצמאי,

אני קיימת רק עד כמה שאתה מקיים אותי אצלך בראש,

ובו זמנית אני מתקיימת אצל מישהו אחר בצורה אחרת לחלוטין.

 

אבל את מי אני אוהבת?

אני לא אוהבת אותך,

אני אוהבת את מה שאתה רואה כשאתה מסתכל עליי.

או לא.

 

דפי.

 

 

 

יש לי משמעת עצמית של ילד בחנות ממתקים,

כשזה מגיע לחורף ולצאת מהמיטה.

 

ועל כן,

אני לא מותירה לי ברירה.

 

אני אקח את הלפטופ,

אגרור את התחת שלי מהבית,

ואלך להתנחל באיזה בית קפה,

כמו אחרונת מאותגרי המשרד ברוטשילד.

 

טפי עליי.

דפי.

 

 

כמה אידיוטי זה מצדך לגרור אותי למשחק כוחות,

אם הייתי רוצה לנצח אותך, מראש לא היינו משחקים.

 

מתי תבין,

המלחמה היא לא שלך נגדי,

המלחמה היא שלי נגד עצמי.

אתה הסיירת, הכוחות המיוחדים, העילית,

אתה כאן,

כדי לעזור לי לנצח אותי.

 

אם אנחנו לא באותו צד,

מה לעזאזל אנחנו עושים?

 

דפי.

 

 

נסיון 1#

לא צלח.

*זו הסיבה שאני מחזיקה כוסות חד פעמיות עם מכסים בבית, מאד מקל על הגירוש האלגנטי החוצה.

 

אבל(!)

אם יש משהו שאני יודעת לייצר, זה שיפור בגרפים,

ובחיי, תהיה כאן עקומת למידה גם אם זה יהרוג אותי.

 

דפי.

 

 

 

 

 

השיער שלי הגיע לאורך שאני יכולה לעשות בו קשרים

זה יכול להעסיק אותי שעות

 

היום בזמן פגישה ישבתי וליפפתי את השיער סביב היד שלי, כמו שאוחזים בחבל,

נראה שכל הגברים סביב היו מהופנטים מזה לא פחות ממה שאני הייתי עסוקה בזה

 

גברים

 

החמוד היחיד שישב על הספה

יש לו בנזוג

ברור

כי לאף אחד אין גבות כאלה מסודרות

אף אחד

אלא אם יש לו בנזוג

ויש לו

 

אני מגלה שיש סיבה נסתרת שלא חשבתי עליה

אין לי לב להזמין משום מקום

השליח המסכן

אם יקרה לו משהו בדרך 

בסיוט הזה

איך אני אמורה להתמודד עם זה

וכל זה בשביל פאד תאי?

 

אין מצב

 

50 מיליון אנשים

וזה סבבה

 

ה300 אלף 

שאני מפעילה עליהם כל מניפולציה מרושעת שקיימת

אני היד המכוונת

לא גורל

לא יישות בשמיים

אתם עושים מה שאני רוצה שתעשו

איך זה עוד לא עלה לי לראש?

 

טוב אולי קצת.

 

english man in NY

ברור לי למה הוא שותה תה

כי סטארבקס זה קקי

סיריאסלי

איך הם שותים את זה?

 

מצד שני, עוגיות שוקולד צ'יפ

 

פרויקטים

החיים שלי מורכבים מהמון המון פרוייקטים

והכל מונח על גאנט אחד גדול

באקסל

אני אוהבת אקסל

מי שהמציא את האקסל

הוא רווק?

PM ME

 

מה יקרה אם אחד מהם ייפול?

מה קורה כשלא עומדים בדד ליין?

 

אני צריכה שגורם חיצוני בלתי תלוי ונטול אינטרסים

יעשה לי SETUP מחדש

למישהו יש את הטלפון של נאסא?

PM ME

 

פיפל R סטופיד

 

איי M סטופיד

 

דר 4

 

איי M פיפל

 

דפי. OUT

 

 

השעות הבאות הולכות להיות קשוחות,

זו אני, מתמודדת.

לבד.

מתחרטת על זה כבר מלפני כשעה וחצי.

בבקשה תשמרו לי עליכם.

דפי.

 

 

 

אני חייבת למצוא דרך להתמודד עם זה לבד ולהפסיק לנצל אנשים נחמדים,

לפחות אני מבשלת(סתם, זה עדיין ממש ממש לא בסדר).

 

דפי.

 

 

פחות דרמה.

כך תהיה 2019.

ככה החלטתי.

זה אולי נשמע לכם אחרת, אבל השיר הזה הוא בדיוק זה.

השיר הזה עבורי הוא התחלה של השלמה.

לשם אני אגיע.

 

כמו בכל דבר שאני עושה,

קודם מבינים לאן רוצים להגיע, מה המטרה וגוזרים אחורה את הצעדים והדרך הקצרה והאפקטיבית ביותר.

 

ההחלטה הזו התבהרה לי כבר בסוף 2018,

אז אולי זו לא החלטה של השנה החדשה,

אבל 2019 בהחלט תמשיך את הדרך.

 

נפל לי אסימון.

אני משאירה רושם על אנשים.

מישהו תיאר לי את זה פעם כך:

 

את כמו שמש, כשאת נמצאת, הכל חי ונושם ופועם, דברים גדלים ויש חיוניות, את מביאה חום.

כשאת הולכת, זה כאילו שאת לוקחת איתך את הצבע.

 

עכשיו, אני לא עפה על עצמי,

כי זו ראיה מאד צרה ודי דפוקה,

היא מתעלמת מכל מה שלא בסדר,

אבל כן, אני יכולה להבין מאיפה זה בא.

 

אני עושה המון וכל הזמן,

דברים שנמצאים לאנשים בחלומות,

או ברשימת החלטות לשנה החדשה, שהם אף פעם לא עושים,

אני בתזוזה מתמדת,

זה קוסם לאנשים,

הם רואים בזה כוח,

הם רואים בזה יכולת.

 

הם בתכלס לא רואים כלום,

הם מקבלים את הכאן ועכשיו,

הם לא רואים את הדרך שהביאה לכאן ועכשיו,

את הדרך שעוד יש לעשות.

 

אני כל הזמן בציפייה,

מחכה לגלות שיש לי איזו מחלה סופנית,

שכל רגע זה עומד להיגמר.

 

המוות מפחיד אותי,

פחד מוות.

 

איפה השמש שלי?

 

דפי.

 

 

 

כבר לא ילדה

אבל מצאה עצמה שבגילה

השיעור עוד לא גמור

ובטח שבוכה

אחרי כל מה שכבר עברה

זה ברור הכל סגור

 

ואין לה גבר בלילה

ואין לה, ודווקא קר לה

עוצרת רגע לחשוב

אם כל אחד יכול

ככה לגדול

 

בתוך ארון

את ילדותה הרחוקה עברה

וברור, לצאת אסור

היה לה לדקה

וכמה שהיכו אותה

בקיצור, זה לב שבור

 

ואין לה...

 

ואת יודעת, כשכואב לך

זה כל כך כל כך שקוף

אבל את לא מבינה

זאת מלחמה שקטה

להשתתף והמנצח לא חשוב

 

השאלות לא נגמרות

ורק הזמן ידע לפצות ולשנות

לא תמיד אפשר

אך יש עוד בוקר יש מחר

לגלות להשתנות