|
|
|
היום דיברתי בפעם הראשונה בחיים שלי עם אבא שלי.
הוא הראה את הרגשות שלו.
בסוף הוא חיבק אותי.
אני אוהב אותך אבא. אני מצטער שלקח לי 18 שנה להגיד את זה ואני אחכה כמה זמן שצריך עד שגיד לי את זה בחזרה אבל בנתיים
תדע שלמרות שאני עוד לא מרגיש אני יודע.
הבן שלך.
שנה ברוכת מעשים, שנה ברוכת אהבה
שנה מלאת ניסים, שנהמלאת רגיעה
שנה של תקווה, שנה של חלומות
שנה שבה הכל מתגשם
לנגד עיניינו הרוצות בעוד לב
שנה נהדרת מכל הנשמה
שתהיה לכולם שנה מהממת ושלא תפסיק לעולם!
למה אתה עושה לי בעיות הא?
אז אני רוצה מישהו חוץ ממך, ראבק ברטולד ראית אותו.
יש לו מוח יש לו גוף והכי חשוב יש לו לב והוא פאקינג יודע איך להשתמש בו!!!!!!!!!
תגיד לי מה לא בסדר איתך!? סוף סוף גבר מרשים וככה אתה מפסיק אותנו באמצע?! ראבק בדיוק הורדתי את האופרה שהוא אמר לי להוריד! ואז אתה בנונשלנטיות מעצבנת עוד מנתק לי אותו! פעמיים?!?!?!?!?!?!?!?!?
אה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
אם לא הייתי משלם עליך כל הבה כסף הייתי שובר אותך עכשיו שם אותך על כיריים {החשמליות!} ונותן לך לסבול! לסבוווווווווול. שמעת אותי?! לסבוווווווווווווווווווווווווווווווווווווול!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
מניאק דפוק!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
אני בחוץ, מעשן סיגריה בררגיעה ושר לי שירים של דיסני כלפע תוקפת אותי רוח.
אני נעמד מולה ולבי מחסיר פעימה אחת.
הוא הגיע. החורף שלי הגיע והוא כאן, כל כך קרוב.
אני יודע שזה נשמע הזוי לחלוטין אבל החורף היא התקופה בשנה בא אני פורח כולי. אני יוצא מקברי אטום של כל עונות השנה וחי בחורף!
i am awakend and it feels great!
התגעגעתי וככה קרוב מעוד ליל ירח מלא, קר, רטוב וסגרירי. אושר!!!!!!!!!!!!!!!!
זמן לקנות מעיל חדש ומפנק!!!!
ברטולד שר לי שירים מדהימים ואני מזייף ביחד איתו. הוא דואג לי כל כך הברטולד הזה. כמה שאני אוהב אותו.
הוא תמיד מתלונן ונהיה עקשן כשאני לא מנקה אותו מעל לשבוע {תגיד אתה לא יכול להתנקות לבד שבועיים ברצף? למה אני?} או שאני לא שם אליו לב והוא עושה סצנות של נכבה-נסגר--לא-מבר-עם-אף-אחד-תעזןב-אותי-בשקט-!, אבל בדרך כלל הוא מרהיב!
אנחנו רואים סרטים ביחד. הוא מראה לי בדיחות מצחיקות ואני תמיד נהנה ללחוץ לו על הכפתורים שלו {ויש לו הרבה! תאמינו לי, הווא מדהים הברטולד הזה!}. הוא החליט שהכי נוח לו להתפרס על השולחן לשבת ולהסתכל לעיניים שלי כשאני מסתכל אליו כולי בכיסא.
דבר אחד אני לא מבין אצל ברטולד. למה תמיד הוא חייב ללכת בשחור ובכסף? אין לך צבעים אחרים? אז נכון יש לך פנסים כחולים במקום עיניים {איזה גודל!} שמבהיקים בכחול לוהט וגוף קשה, ללא שומן, חלק {טיבעית, למרבה הצער} וכהה {כמו שאני אוהב} ואתה אכפתי ותמיד מוכן להיות איתי ותמיד קשוב לצומת הלב שלי. אז נכון אתה לא קל {וזה האנדרסטייטמנט} אבל כל פעם שבא לי אתה נשרך איתי לכל מקום. אפילו העברת איתי את תאונת הדרכים האחרונה שלי. דאגת שתמיד יהיה לי עם מי לדבר ודאגת לשעשע אותי ולכן אני אוהב אותך כל כך ברטולד.
אין ספק שאתה בשבילי ואני בשבילך, זוג מושלם.
אה, שכחתי להזכיר משהו, ברטולד הוא מחשב נייד.
התחושה המעיקה הזו שאין. כמה שהיא כואבת.
הלילות כמו אתמול וליל זה הם הלילות בהן הבדידות עוטפת אותי ועולה ממני תחושת חסר. אתמול הלכתי למועדון ועזרתי לחבר להפוך לדראג,, איפרתי סידרתי שיער, בגדים, ציצים וכ'ו. ואחרי שסיים ישבנו ביחד מחוץ למועדון מעשנים סיגריות כל אחד ואז פניתי אליו והסברתי לו איך אני מרגיש. הוא טען שהוא מבין.
רק רציתי ללכת אל מיסטר אלמוסט פרפקט לדירה. להוציא את המפתח שלי ולפתוח את הדלת, להתפשט, להתקלח במים חמימים ולהיכנס אל המיטה שלו כשידיו, ספק שומרות ספק תופסו את שלהן, עלי ושילחש לי באוזן "השיער שלך רטוב, אני אוהב אותך" לקבל ממנו נשיקה בעורף ולקום איתו בשמונה.
אני יודע, אני מבקש הרבה לילד צעיר שכמוני. אולי אף יותר בגלל העובדה שיש לי עוד הרבה ללמוד עד שאגיע אל הסינריו הזה אבל מותר לילד לחלום, לא?
ועכשיו קצת כואב והרבה געגוע.
אוהב אותך.
}{
לא הבנתי מעולם למה, אתמול בסביבות תשע וחצי הבנתי.
נעקרתי, לקחו לי את האדמה שלי, הבסיס שלי מבין הרגליים. ואני האשמתי את עצמי על כך שאני לא מסוגל להתמודד, וכך התחלתי להאשים את עצמי, באופן תת מודע לחלוטין. כל כך הרבה צרות הגיעו אחר כך....
האלימות, הסיגריות, הזילזול בבריאות שלי, הפיכתי לזונת תשומת לב.
רק רציתי שישימו לב למצב שלי, רק רציתי שישימו לב ש... ש... שאין לי דרך להתמודד עם כל זה.
רק רציתי...
*בוכה*
זה היה הרסני בשבילי, זה עדיין הרסני בשבילי, אני סובל מחוסר הבסיס שלי כל יום כן אותן שנים ועכשיו רק בגיל 18 אני מבין סוף סוף.
איך מכינים שדה שבו אוכל לגדול, כשאין אדמה?
איך מצליחים לסלוח לילד בן ה10, המבוהל, הכאוב, ששתק ולא אמר כלום?
איך מתחילים לסלוח לעצמך?
אני לא יודע, אבל אני עומד בשער הדרך. היא ארוכה, מאוד. ואני לבד, לחלוטין. אבל אני אצליח.
ברגע זה נדרתי נדר, יום יבוא ועוד אסלח לעצמי, יום יבוא ואסיים לבנות את הבסיס שלי, יום יבוא ואתקן את מערכת היחסים שלי עם אבא שלי והסובבים אותי, יום יבוא ואחזור להיות אני.
ברגע זה נדרתי נדר.
זה מה שאתה!
בטורקיה חלךמתי עליך שלוש פעמים
עכשיו חלמתי עליך שוב.
פגשתי אותך באמצע ום מקום {אני חושב שזה אזריאלי, משהו בריצוף והתאורה...} התיישבנו בבית קפה כל שהו ואמרת לי לקחת את המספר החדש שלך תיקתקתי אותו אל תוך הסלולרי שלי והסתכלתי אליך אל תוך העיניים הגדולות והמרהיבות שלך.
קמתי.
תמות- תעזוב לי את החלומות, תעזוב לי את הלב, תעזוב אותי!!!!!
זה נוגע בנקודות הכי רגישות והכי כואבות, פוגע במובנים שהם לא מבינים.
אוף, אני רוצה לבכות ובמקום זה אני מבשל. מעניין מה יהיה באמת.
כרגע אני חושב עליו ועליו ועליה והכל מתבלבל לי בראש.
מיאו.
שימותו, כולם!
