ביקשנו מאנשים לבחור את שורת השיר האהובה עליהם ביותר, או המשמעותית ביותר בחייהם. קיבלנו 100 שורות, מנתן אלתרמן עד רדיוהד, מתהלים עד לאונרד כהן, מאבו אל־עלאא אל־מערי עד אריס סאן. כשביקשנו מהמשיבים שיסבירו למה דווקא המשפטים האלה מפעימים אותם כל כך, שמענו הסברים נפשיים ופוליטיים, אישיים וחברתיים. אין כאן ניסיון יומרני לבנות קאנון, ואין מדגם מייצג של בוחרים. יש אנשים מעניינים, דעתנים, שסיפקו לנו לא מעט הפתעות בבחירות שלהם, והרבה שורות שלא הכרנו. מנגד, יש שורות וכותבים שציפינו לראות בפנים ולא הגיעו.
אבל התוצאה, אם יורשה לנו, מסחררת. כל משפט כאן מדגים איך מילים יכולות לגעת בבני אדם, לעתים באופן לגמרי לא צפוי. יונה וולך כתבה: "תֵּן לַמִּלִים לַעֲשׂוֹת בְּךָ / אֵלוּ תַּעֲשֶׂינָה בְּךָ כִּרְצוֹנָן / עוֹשֶׂה צוּרוֹת מֵחָדָשׁ בַּדָּבָר / תַעֲשֶֹינָה בַּדָּבָר שֶׁלְּךָ". והיא דייקה להפליא, כי שורות טובות עושות את זה, כל אחת בדרכה. מרחיבות איזה נים נסתר או את הנפש כולה. מעוררות חשק ליצור בעצמך. מספקות עוד קצת מרווח נשימה. שורות טובות באמת עושות צורות מחדש בדבר שלך.
וכשעוברים כך בין השורות שבגיליון, שורה אחרי שורה, התחושה היא שהן מחזירות את האמונה בבני האדם, בזכות היכולת של משוררים לכתוב משפט מדויק כל כך עד שהוא מתנחל בלבבות של זרים ומאיר אותם, ברגעים טובים או ברגעים קשים. זו אמנות בגדולתה ואנושיות בשיאה. עגלה מלאה.
Come over to the window, my little darling, Id like to try to read you palm I used to think I was some kind of gypsy boy Before I let you take me home.
Chorus: so long marianne, its time that we began To laugh and cry and cry and laugh about it all again
Well, you know that I love to live with you, But you make me forget so very much I forget to pray for the angel And then the angels forget to pray for us.
Chorus
We met when we were almost young Deep in the green lilac park You held on to me like I was a crucifix As we went kneeling through the dark.
Chorus
Your letters say that you are beside me now Then why do I feel alone? Im standing on a ledge and your fine spider web Is fastening my ankle to a stone.
Chorus
For now I need your hidden love Im cold as a new razor blade You left when I told you I was curious I never said that I was brave.
Chorus
O you are really such a pretty one I see youve gone and changed your name again And just when I climbed this whole mountainside To wash my eyelids in the rain.
הוא מביט בה, כמה יפה היא ונחשקת. משתוקק להרגיש אותה, במלוא החושים. גם היא אליו, כך, נרעשת. כמיהה. * המח שולח אותותיו, דרך תאי העצב הרוגשים. מוליך זרמיו, הגועשים. מַעֲבָר הסִנַפְסָה- מגשר, מקשר, לתא חדור מטרה, השזור בחוט השדרה. שם מומר לתנועה מכנית, באמצעות השריר. אצבעות, נשלחות לאוויר. עוד קִמְעָה, קִמְעָה. * כריות האצבע, הן הראשונות לדעת, לחוש. אט, אט. לרגע קט, קט. ואז מגיעה, כף היד במלואה ברכות ונוקשות גם יחד, במגע עדין וגס, בשקט. הס, הס. אוחזת ברטט, מעבירה מגעה, חוקרת. מלטפת. מצמררת. רעד הלב מצטרף לנעימה. פעימה אחר פעימה. ***** קאט, קאט! כך זה נראה באַט-נועַ, ובהילוך מהיר-'נוגעת, נוגע'. נגיעה.
אני מרחמת על הורדים אשר אינם יכולים להינות מיופיים אשר מביטים על גופם ורואים רק קוצים אשר אינם מצליחים לתפוס שהם בעצמם התגשמות ריחנית של חלום שהיה פעם למישהו.
