לפני שנה. יום שלישי, 3 בדצמבר 2024 בשעה 7:25
אני חוזרת לזירת הפשע עשור אחרי ומגלה שבעצם מעולם לא עזבתי אותה.
חדר חשוך. מיטה. כמה פעמים נעלמתי בחדר כזה.
הפכתי את עצמי מאשה לאובייקט בחדר שנראה בדיוק ככה. "חדר של בנים".
מסתבר שהבן שגר בחדר אפילו לא פקטור בסערה שלי. אני מנסה להחזיק אותה בפנים, לא רוצה להראות את כל הטרלול עדיין. הפסקות. המוח נגד הגוף. הם אמורים להיות אחד, לא? אבל כל אחד עם הצרכים והמסרים שלו.
אני שונאת את עצמי. מותשת.
על ספת הפסיכולוג אני שואלת ביאוש אם "אני אי פעם אהיה... מתוקנת?" הוא עונה תשובה ארוכה על תהליכים, על רגרסיות ומנגנוני הגנה.
--------
"אני רוצה שתדעי שמה שאת מרגישה אף פעם לא יהיה יותר מדי בשבילי."