הסמסטר אני לוקחת קורס עם דניאל ההומו. בדרך אני מספרת לו ש"הייתי בדייט עם מישהי". דניאל מסתכל עלי בהתרגשות, "רנסנס! לא ידעתי שאת...."
"גם אני לא!"
"ברוכה הבאה לקהילת הלהט"ב!" הוא צוהל ומחבק אותי.
----
למה אני בכלל מתעסקת בזה שאני יוצאת עם מישהי?
ואולי אני מתעסקת בזה מהותית פחות מהאנשים הסובבים אותי.
ואולי זה בסדר להתעסק בדברים, שתרבות הפוליטקלי קורקט אומרת שלא צריך להתעסק בהם. נכון?
----
טיול פולין בכיתה י"א. החברות שלי לא נסעו, וגם החברות של קשת לא נסעו, ומתוך הבדידות התחלנו להתחבר. אני זוכרת את הטיול בתור חוויה ממש טובה. אבל כשחזרנו לארץ האשליה נמוגה והתרחקנו. וזה היה לי ממש עצוב. אני זוכרת את עצמי מהרהרת עליה ולמה היא לא רוצה להיות חברה שלי יותר.
השבוע קשת מלצרה אותי בבר ליד הבית. האסימון נפל. היה לי קראש ענק עליה.
----
שבוע ראשון של התואר, הכל מרגיש קצת גדול עלי, היא מתיישבת כמה שורות לפני. ראיתי אותה בהרצאות אחרות. היא יפה להחריד. גם שאלתי מישהי אחרת, "נכון שאיה יפה בטירוף?" "לגמרי!". היא גם מחייכת לכולם ונחמדה ממש. כל פעם שהיא מסתכלת עלי אני נהיית נבוכה, וכשהיא מתיישבת לידי באחת ההרצאות אני מרגישה את הלב שלי דופק.
היה לה ריח רע מהפה והבנתי שגם היא רק בן אדם. כל כך הרבה פאסון פיתחתי אחרי שנה שהיה לי אומץ להציע לה להגיש איתי תרגיל הסמסטר.
----
את ענת פגשתי במסיבת יום הולדת של חברה מהלימודים. היא היתה לי מוכרת, כי היא חצי סלב. הבנות האומנתיות התעסקו בלעשות חינות ולשתות יין. אני וענת שקענו בספה והחלפנו רשמים על פודקסטים. רק אוהבי פודקסטים יכולים לנהל שיחה בכזו התלהבות. ואז המשכנו לדבר על פוליטיקה ויצירה. ואני לא יכלתי להפסיק לחשוב על הרגליים שלנו שמתחככות זו בזו.
שבועיים אחרי עדיין הסתכלתי על הפייסבוק של ענת ותהיתי אם לשלוח לה הודעה. לא היה לי אומץ.
----
"גם אני לא", עאלק.
