במקום שבו אני מתאמנת יש חגורות עם צבעים, כמו בקרטה. כולם אומרים שזה רק פס בעובי כמה סנטימטרים מסביב למותן, ושלא צריך לתת לו חשיבות מיוחדת אבל הם משקרים. זה קצת מצחיק, כי את כל שאר הבגדים באימון בוחרים בכזו קפדנות יתרה, צבעים מסוימים, ותפירה ייחודית, וצפיפות מסוימת. אז גם לחגורה יש מקום של כבוד. ועדיין כולם אומרים כל הזמן מדברים על כמה שזה "רק צבע" וכמה זה חסר חשיבות. הם מדברים על זה כל הזמן, כי אף אחד לא מאמין בזה באמת. אמנות לחימה זה עולם של גברים, ועולם של גברים זה עולם של אגו. ומה יותר מנפח אגו מלתלות על הדש "הזין שלי יותר גדול משלך".
בכל מקרה, לפני שנה עשו לי טקס בו המאמן קרא בשמי וכולם מחאו לי כפיים. המאמן שבהתחלה היו לי עליו חלומות סקס התיר את החגורה הלבנה מסביב למתניים שלי וקשר במקומה את הכחולה. קדנו זה לזו, הצטלמנו, קיבלתי תעודה. ואז אמרו לי שאני צריכה להתעלם מזה.
שקרנים.
בכל מקרה, אני לא מצליחה להתעלם מזה. ובתוך העולם הזה של הגברים, גם הם לא יכולים להתעלם מזה. מי שהכי קשה לו להתעלם מזה זה הגברים החדשים שרואים בחורה שמסתובבת עם תעודת "הזין שלי יותר גדול משלך" ואני כל פעם צריכה לשרוד את המאבק איתם.
אנשים באופן כללי נותנים לי יותר כבוד, מכבדים אותי בלי סיבה, שואלים אותי שאלות - ואני לא אוהבת את זה. אני מרגישה שזה נותן לי אחריות שאני לא צריכה שתהיה לי, ושאני גם לא רוצה שתהיה לי. אני לא רוצה שאנשים יציירו איזו תמונה בראשם שאני בלתי מנוצחת בראשם, ואז הם יגלו שאני סתם אנושית. אני מעדיפה לעשות את זה הפוך.
אז איבדתי את החגורה הכחולה וחזרתי ללבנה. והאמת שזה הרבה יותר נעים.
