מילים מילים ועוד מילים

חלק ב'

המפגשים שלהם נעשו תכופים, הם לא יכלו להיות בנפרד, כשלא יכלו להתראות התגעגעו ואז היו משוחחים בגוגל, וואצאפ או ששלחו זה לזו מיילים ארוכים מלאי הבטחות.

הוא פינק אותה בכך שרכש עבורה אביזרים למשחקיהם המשותפים, ליטף וחיבק, נישק וגימר.

היא בישלה עבורו, מצצה אותו, ליקקה אותו, ינקה אותו  עד שגמר, ליטפה את גופו עד שכמעט נרדם, עיסתה את גופו בשמנים והוא היה מסופק ביום קר העניקה לו צעיף לשמור על צווארו חם ונעים. והעניקה לו משהו ממנה שילווה, אותו גם כשהיא איננה. היא אהבה אותו,

הוא הכניס אותה לעולמו המכושף והיא הפכה לחלק ממנו. ואילו עולמה שלה היה מיוסר, היא התמודדה עם בעיות מוסר, היא התמודדה עם בעיות רגשיות והייתה אובססיבית לגביו, היא קינאה לו בטירוף, את הכל הוא ידע מההתחלה מהצאט הראשון שלהם היא לא הסתירה ממנו מספר דברים: "אני אובססיבית שזה חולני, אני קנאית שזה מטורף" והוא תמיד היה עונה: "הטירוף שלך הוא חלק ממך, הוא גורם לי לאהוב אותך יותר" והוא היה מנשק אותה החוזקה כמו לחתום את מילותיו.

לא שחייו היו קלים יותר, לא פעם ציין שמה שמאחד אותם יותר מהכל זו המוזרות שלהם, השוני הזה שלהם, מול כל הנורמליות של כל העולם (או לפחות של חלקו) הכאב שכל אחד חלק בעברו.

היא לעולם לא תשכח את המפגשים הטובים שלהם, הם היו נפגשים בחניון תת קרקעי, הוא היה אוסף אותה למכוניתו, פותח לה את הדלת, ג'נטלמן אמיתי ולה הייתה עדיין חדה לכל אלה, היא אהבה את כל הגינונים האירופיים של פתיחת דלתות ונשיאת התיק.

היא אהבה אותו, היא עפה, גבוה גבוה לא פוחדת משום נחיתה כי היא ידעה שלמטה הוא תמיד ימתין לה חזק ואוהב לאסוף אותה לזרועותיו החזקות לחיבוקו האוהב וכשצריך חיבוקו היה גם כואב. הם נסעו לביתו שם לימד אותה את מה שלא ידעה והיא סקרנית הייתה לכל פיסת מידע שיצאה מפיו על כל נושא שבעולם, הוא אהב לדבר והיא אהבה לשמוע, הוא אהב ללמד והיא למדה בשקיקה, ככה היו מתואמים,

או כמו שהוא תמיד אמר אחרי שהייתה מצייצת:" אמרנו אותו דבר" "תאומים" ענה הוא. וכמו תאומים התחברו מאוד זו לזה וההפך. אהבתם לא ידעה גבולות. הסאשנים שלהם אומנם היו קלים בתחילה כדרכם של מתלמדים, אבל היא הייתה פתוחה לכל שדרש. היא ריירה על איבר מינו כשנחנקה ממנו, היא נכבלה ונקשרה, היא נאזקה ופיה נחסם. היא נחדרה אנאלי וגינאלי ואוראלי כל מה שביקש אדונה היה לי לפקודה, היא לא סרבה. היו דברים מנטלים שלא נעשו עקב אי התמצאות בחומר ולא בגלל שלא רצתה או שלא לקחה ברצינות את דבריו אבל היא הבטיחה שתלמד. היא חתמה על הסכם השתייכות אליו והוא הבטיח נצח. אחרי כל סאשן זה הובטח, הנצח המשותף, והיא בדרכה המיוחדת כמו הרבה דברים מיוחדים בה האמינה, לפעמים חשבה שגם אם בשבילו נצח יהיה מספר שנים זה שווה.

ואז זה קרה, בערב אחד בשובה הבייתה היא החליטה שאינה יכולה לחיות חיים כפולים, היא נכנסה לביתה נחושה בדעתה פנתה לבעלה ואמרה:

" אני מצטערת, קשה לי פה ואני אומללה, אני חיה חיים שלא מתאימים לי, אני רוצה לצאת מהמגירה שאני כלואה בה ואני צריכה/רוצה ללכת".

היא רצתה להיות לאדונה היא התמכרה לו, התמכרה לו בגוף ובנפש, היא רצתה לממש לו פומביות שכה רצה, היא רצתה להיות מובלת בקולר גם כשרואים, היא רצתה שמדי פעם לא תמיד בצרידת אצבע להתכופף מתחת לשולחן אפילו שחבריו נוכחים בחדר ומתחת למפת השולחן לגרום לו לעונג שהוא כה אוהב, היא רצתה לישון איתו כשהיא קשורה לרגל המיטה ואם פעם תיהיה ראוייה היא גם תחשן במיטתו.

היא רצתה להעצים אותו אפילו על חשבון היחלשותה שלה. היא רצתה שהוא יהיה מאושר והאושר שלה היה בזה שתספק את אושרו שלו.

אהיה כנה ואספר שלא פעם אבד הוא בעולמה שלה, לא פעם כך הוא אמר לה: "את שוברת אותי, אני כבר לא מי שהייתי, אני נחלש מולך, אני אוהב אותך".

ופה היא רוצה לשאול: "היש נפלא יותר מזה? ששניהם אוהבים? שניהם רוצים את הביחד שלהם? האם יש חוקים שלשולט אסור להתאהב?" מה בסהכ היא רצתה? לחבק אותו לעולמה, גם לו כמוה היה סיפור חיים לא קל. ואז למוחורת זה קרה, הנסיעה לזכרון יעקב הייתה ארוכה, היא לא תארה לעצמה עד כמה,

היום ההוא היה היום הנורא בחייה, ועם חיים כמו שלה היו לה לא מעט ימים קשים.    

ההמשך בדרך באחד המחלפים.

אני נוטה לטעות בדרכים, גם עם וויז.

חחח כן יש גם כאלה. מיוחדת כבר נאמר???