מילים שמנסות לגעת...בנשמה

לא יודעת האם אהבת אותי בדרך שלך. לא יודעת האם באמת אהבתי אותך בדרך שלי. לא יודעת ואולי גם לא אדע לעולם. דבר אחד בוודאות ידעתי שאהבתי את עצמי מולך. לא יודעת האם אהבת אותי וזה לא ממש משנה עכשיו. למדתי דרכך שאני עשיתי וניסיתי בכל מעודי ללכת בדרך השמורה רק לי להראות לך אהבה. לא יודעת האם אהבת אותי בדרכך, לא יודעת האם אהבתי אותך בדרכי כמו שניי קוים מקבילים היינו שלעולם לא יפגשו.

כלבתי אהובתי שלי אינה חשה בטוב. 10 שנים שהיא כבר אצלי. הובאה אליי מאזור הדרום אחריי התעללות. הייתה רזה, מוזנחת וחולה. ולאט לאט החלימה ונעשתה שמחה ומאושרת. אישיות משלה, רצונות משלה, המלכה שלנו בבית.  באסט כזו האשפאפי מדהימה ומיוחדת. מטפלת בה בדאגה רבה כאחד מילדיי. והיא חולה, בעיות בעמוד השידרה, ועוד כמה תחלואים למינייהם. מקבלת ממני את הטיפול ממיירבי, כירופרקט של חיות, וטרינרית מדהימה, מכשיר בי קיו לייזר לשיפור הכאב. אוהבת אותה אהבת אמת מהלב,חלק מהמשפחה. מתפללת שהכל יעבור בשלום.... דואגת. 

תקשיבו, יש פה משהו שמפריע לי, ובעיקר מוזר לי, פניות מגברים. כן, תתפלאו, גם אני מקבלת פניות כאלה, משמע אני קיימת, משמע אני נושמת ואולי יש מצב שעיניינתי אחד או שניים, בכתיבתי, בחוכמתי או חלילה בפולניותי. ואז, רגע וברגע שאחריו אני מרגישה כמו איזו אמא אווזה. מאזינה ברב קשב, ממליצה, אפילו מנחמת. כן, כזו אני. אבל  הלוווו, איך קשור המראה שלי לכל הניחומים הללו?! מי שבאת רוצה להכיר אותי באמת עם כל האשה והחיוך שלי מה זה באמת משנה לו איך אני נראת ומה אני לובשת ברגע זה?  הריי מראש אני מיידעת שהוא צעיר לי, רחוק לי, נרגן לי. בקיצור יקיריי חברות אמיתית נמדדת באיכות הקשר בנגיעה הזו מבפנים, ברצון הזה לגונן, להגן, להיות חלק מההוויה הזוגית. ונראות חשובה עד מאד, אשקר שלא, אבל מה שיש בקודקודו מגרה פי מליון. מילים שאומרות המון גם בשתיקתן. תצומי של פרחים וחיוכים. אז אם כבר פניתם תתאמצו קצת מעבר להיי וביי ואיך את נראת. (למי שחשב שאני בלויית סחבות אסביר שיופי הוא בהרגשה הכוללת של גוף ונפש)... גם יפה, גם אופה ובעיקר אשה.מותר לי קצת המלצות על עצמי מעצמי. אן אין אני לי...... פרילי תות. ועוד פרט אחרון, אני לא בלויה עדיין והכי כייף להסתובב בבית עם סחבות מפוארות כאלה. חופשיה. 

יצאתי למרפסת, כוס קפה, סיגריה, שקט. וממעל הירח חייך אליי. חייכתי בחזרה. יום שכזה מיוחד. 

יום מושלם עם חברים טובים. טיול לצפון רמת הגולן, בלי פקקים, מים, ירוק, טעים, יין, שבילים לא מוכרים, דרכים ששנים כבר לא נסעתי דרכם ובעיקר חברה מדהימה. יום מושלם כבר אמרתי? 

פרח נדיר שלנו. ילד, נער, גבר. לעולם אזכור אותך עם החיוף הענק שלך, עם הצחוק המתגלגל, עם השטויות הבלתי נגמרות והשובבות שלך. לעולם אזכור אותך בימים המדהימים  והפחות, שחיבקת והקשבת וניסית להפיג כל קושי לשמחה וצהלה.לעולם אזכור אותך כחבר הכי טוב ויקר של בני שלי יקירי. איך בכל עת הייתם ביחד צוחקים על כל העולם והעולם צוחק בחזרה מכם. פרח נדיר היית ותשאר איתנו לנצח. אדר.

חוסר בחיבוק, חוסר בפינוק, חוסר בחופשה ארוכה, חוסר בגבר מרייר, חוסר  בשוקולד, חוסר בהזדווגות חייתית, חוסר בנשיקות תשוקתיות, חוסר כם ב... וגם.. ב.. וחוסר, המון חוסר. ואני מנסה לא להחסיר שום חוסר שקיים. בחיי כשאני מחוסרת כזו אני מפוקסת עד כמה החוסר משמעותי. ואולי... האם אני חסרה למישהו?  ברור!!!  חוסר מזל. 

בסופו של יום כשאני עטופה בתוך מצעיי הסטן שלי, הרגע של לפניי, שהחלומות נכנסים בדלת הקידמית, מרגישה את החוסר בחיבוק שלך. בסופו של יום כשהנשימה נעשת קלה ורגועה והעיניים כבדות כאילו אומרות, אל תלחמי, תתני להן מה שהן מבקשות, תרפי. בסופו של יום כשהראש נקי ממחשבות וההשלמה שגעגוע הוא עיניין של תעתוע ידוע, או אז מגיעה ההשלמה שזה בדיוק הרגע.... להתמסר לרצונו של הגוף לשקט. 

לא צופה את השינוי מגיע במהרה. יודעת שהוא בוא יבוא. ואז כל חלקיי הפאזל יסתדרו להם לתמונה, מושלמת?  לאוו דווקא. לתמונה? לתמונה העכשיות שמתאימה ומייחדת אותי. יושבת ומחברת את החלקים. אלפיי חלקים פזורים,נראים כלא שייכים, המון סבלנות זה מצריך ממני(חייבת ללמד את עצמי לסבלן את עצמי), זהו, הפור נפל. מתחילים. מישהו לעזרה?  לתמיכה מוראלית, לעיסוי גבות?  פאזל, בחיי שמאתגרת את עצמי.....לדעת.

לא יכולתי לעמוד בפיתוי. נשמתי אויר פסגות, פרחים, גשם, לבד עם עצמי, נוסעת, מוסיקה טובה וחיוך. ובל נשכח גם שופינג כזה מפנק של מצעים מסטן. מילאתי מצברים לשבוע חדש.