מילים שמנסות לגעת...בנשמה

כבר לילה הכל שקט מסביב, פנסיי הרחוב דולקים
מאירים את הרחובות השוממים מאדם, הכל שקט ורגוע
עייפה, העיניים בקושי מחזיקות את עצמן פתוחות
נשכבת לי על הספה, מרפה שירירים, מתמזגת לי עם תחושת העייפות
מביטה בך בעיניי הירוקות והכל כך אוהבות
אתה מתקרב לעברי, כורע ליד השטיח לצידי
משתוקק, כנוע , וכל כך כמהה לפנק
אתה מניח את ראשך ליד כפות רגליי
יודע שאני אוהבת את פינוקיי הרגליים האלה
מוטרפת מהם, מריירת בגללם
אתה מלקק אותן אחת אחת, לא פוסח על אף אחת
בתאווה , בתשוקה, עם המון אהבה
ואז אני דורשת ממך לספר לי סיפור
סיפור שלך שאותו אתה מקדיש רק בשבילי
עוצמת עיניים..
ומקשיבה...
שתיקה...

ואז אתה מתחיל לספר
לאט לאט מרגישה את עצמי נסחפת, משתוקקת

קפץ חיש קל מהרכבת
תוך כדיי נסיעה
פשוט לא יכול להתאפק
דמותו התמירה פסעה בהילוך נמרי
פסיעותיו לא נשמעו בתחנה.....כחתול
בקצה התחנה היא ניצבה, דוממת, מביטה
הוא לא הבחין בה, ממהר, מחפש
ליסתותיו נחשקו, היכן היא?..
חשוך, בודד, קור צפוני חודר לעצמות
הגיע לקצה התחנה, אין איש אין אשה
מאוכזב
היא מחליטה להתקרב
פוסעת בצללים, לא מתבלטת, מביטה בו כטרף
דמות תמירה, חסונה,פניו מסותתים
עיניו מתרוצצות אנה ואנה לשווא
"לשווא הגעתי" חשב
כל אותן שיחות לילה
כל אותה תשוקה פראית, בלתי מרוסנת
מתנקזת, רוצה לפרוץ, אך לשווא
והיא...מודדת אותו במבטה
טרם החליטה האם תחשף בפניו
תהפוך מדמות מיסתורית למציאות
חלפה לה שעה והוא ניצב, מאמין , מצפה שתופיע
והיא לא נחשפת
חשה שחשיפתה תעמעם את כוחה
הוא סגד לה חודשים ,בדרכו
לא רצתה לאבד את סגידתו
עקבה אחריו פוסע דומם
מאוכזב לכיוון המסילה
קול צפירת הקטר נשמע, מביט בשעונו
מבט אחרון מסביב
והיא...עדיין צופה , עינייה ממוקדות בגבו
בדיוק כפי שתארה אותו
גברי, חסון, ממש לפי הזמנה
הוא מטפס במדרגות הקרון
מבט אחרון לאחור
יושב ומבטיו נצמדים לחלון, קורעים את האפלה
הרכבת מתחילה להאיץ על המסילה
ואז..בחלוף על פניי העמוד מאחוריו היא היסתתרה
יצאה
הבחין בדמותה
אך הדמות מעורפלת נותרה מיסתורית
שוקעת לתוך החשכה
דממה.


שותקים, מתמסרים למילים, לתחושות
אתה מרגיש מן רייקנות ואושר גם יחד
כמו אחריי אורגזמה..
מקרבת אותך אליי, מתמסרת לחיבוקך
מרגישה את חומך מתפשט בכל הגופי
מתנשקים
מתכרבלים אחד בתוך השנייה
ונרדמים
לילה טוב!....