פעם חשבתי שדי במעט חברים, אך שיהיו איכותיים; כאלה שאוכל לסמוך עליהם, לשפוך את ליבי בפניהם והם יקבלו אותי ויאהבוני חרף (ואולי הודות) לפגמי. ידעתי, שגם אם אספר אותה בדיחה (ואשוב ואקלקל אותה ברגע הפואנטה) בפעם המאה ואחת הם ישובו ויצחקו, כי זה כבר הפך מסורת עבורם (וכמובן גם אני אהיה כזו חברה לגביהם).
אחר כך חשבתי שבשל המרחק הפיזי, די אם אשוחח איתם בטלפון אחת לשבוע או יותר, אם אני או הם יחושו צורך בכך.
כעת קראתי את התקציר הבא (שקבלתי במייל) ותהיתי, האם די בכך שאשב מאחורי מסך ומקלדת תחת אצבעותי ואקיים תקשורת וירטואלית, כדי להנות מאותם יתרונות שמוקנים כתוצאה מקיום קשרים חברתיים מסועפים.
להלן המייל שקבלתי:
בר מוח: הפרופ' חזר ארצה להילחם בדיכאון
אחרי 17 שנים בארה"ב החליט פרופ' משה בר, אחד המומחים הגדולים לחקר המוח לחזור ארצה.
......................................
נושא מחקרי שבו מתרכזת מעבדתו של פרופ' הוא הירידה בזיכרון בקרב אנשים מבוגרים.
"הורינו הקשישים חושבים שהם יכולים לפתור את בעיית הירידה בזיכרון רק בעזרת פתרון תשבצים וסודוקו, לימוד השפה הסינית, או פסנתר", הוא אומר, "הם תולים תקווה שכאן הם ימצאו מזור לדמנציה - המחלה שמתבטאת בהידרדרות בזיכרון, אבל ההערכה המקובלת כיום היא שכדי להתמודד עם הירידה בזיכרון צריך לא רק "לאמן את המוח" באמצעות לימוד, אלא גם לשלב שינויים באורחות החיים. שזה אומר פעילות גופנית אירובית והקפדה על תזונה נכונה. התחושה שלי ושל חוקרים רבים אחרים שעוסקים במוח האנושי היא שלימוד השפה הסינית, פתרון סודוקו או משחק ברידג' פעם בשבוע אכן עוזרים - אבל רק באופן מוגבל. מה שכן - וזו תגלית חשובה מאוד - המלחמה באובדן הזיכרון משיגה תוצאות משמעותיות יותר כשמתחזקים קשרים חברתיים ומצויים בפעילות חברתית".
איך אתה מסביר את זה?
"מתברר שמבוגרים הנוטים להסתגר בבית ולא יוצאים לפגוש חברים ומכרים על בסיס קבוע מאבדים את הזיכרון שלהם בקצב מואץ - ולא משנה אם יפתרו חידות ותשבצים. מספיק להסתכל בעיניים המבריקות של אותם אנשים מבוגרים כשהם חוזרים לבתיהם מפגישות עם מכרים כדי להבין עד כמה האינטראקציה החברתית הזאת חיונית. אנחנו שוכחים לפעמים שהאדם הוא חיה חברתית ויחסים וקשרים עם בני אדם אחרים חשובים לא רק כדי להעביר את הזמן בנעימים, אלא גם כגירוי למוח וככלי לשיפור הזיכרון. מצטברים לאחרונה עוד ועוד דיווחים ממחקרים מדעיים על אזורים מוחיים שהם מפותחים יותר אצל אנשים שמתחזקים רשתות חברתיות ענפות יותר, ושמוחם של אלו פלסטי וגמיש יותר בתפקודיו וביכולת הלמידה שלו".
