החלטות

היתה לי אקסית שאהבה מאוד להאכיל חתולים, כי היא פשוט לא יכלה להתעלם מחתולים רעבים שמיללים.
המצחיק הוא שאלו היו חתולי רחוב כמובן,ואיתם היו לה יחסי אהבה שינאה. כלומר היא נהנתה להאכיל אותם, אבל לא יכלה להתקרב אליהם
ותמיד נרתעה כשהחתולים היו מנסים להתחכך בה.
אמרתי לה שכדאי לה להימנע להאכילם,כיון שהם יתרגלו אליה ויראו בה האחראית לתזונתם.
ואכן לצערי צדקתי, כי לא עבר יום בו החתולים לא הפסיקו להציק לה, להקיף אותה ולדרוש את האוכל המגיע להם.
כך הריטואל המוזר הזה המשיך, כאשר האקסית שלי מבצעת ריקוד התחמקות מהולל בדרכה לביתה, בעוד החתולים מניסים אותה
ביללות ובשליפת ציפורניים עד שהיא עברה למקום אחר.

יש לי ידיד הגר ליד הוריי שבבעלותו כלב קטן ומדובלל, כבר די מבוגר (12 שנים לערך). אותו כלב בחושיו המחודדים ידע להרגיש מתי אבי היה מתחיל לחמם את המנגל ומתעסק עם הבשר. הוא היה יושב בפינתו כנוע, ממתין בשקט לצלע או עצם שתיזרק לעברו כאשר באותו זמן, כמו זקיף צייתן, שומר הוא על הנתחים הנצלים מפני חתולי הרחוב. ברגע בו היה מקבל את הנתח, הוא היה מאושר ומכשכש בזנבו ומלקק את ידי המאכיל לאות תודה. בכל שבת שכזו הבעלים שלו נאלץ להוציאו מהבית כיון שלא יכל לעמוד בפני יללותיו הזועקות לצאת החוצה ולהשתתף בסעודת הבשרים,אך אולי יותר מזה להריח את ידיו של אבי, אותו הוא אהב יותר מבעליו.

הכרתי משפחה שהיה לה כלב מעורב הדומה לרועה גרמני. הכלב היה משרת את בעליו ללא דופי. שומר ומגן על ביתם. נותן אהבה לכל דורש למרות שלא תמיד קיבל את האהבה לה ציפה. פעמים רבות גם הוזנח ולא טופל. תמיד היה קשור בשלשלאות למלונה. בגלל שלא הוצא לטיולים באופן סדיר נצטברו ליד מלונתו גושי צואה שלו עצמו וגם ריח עז של שתן היה שם תמיד. והכלב? נראה היה כאילו קיבל את גורלו בעיניים נוגות. כמו אציל שירד מנכסיו ועתה נתון לחסדי העם. כך רבץ במלונתו בחודשיו האחרונים עד שנפח את נשמתו. מעולם לא היה אלים וכמעט לא נבח. עייף היה, כמו השלים עם גורלו.

היה לי חתול פרסי גזעי שהיה מאוד מפונק ועצלן שלא לדבר על שחצן. אוכל מיוחד היה נקנה עבורו. צעצועים שלו היו מביישים פעוטות. שיערו סורק עד שהבריק. הוא היה חתול בעל שושלת יוחסין של נסיכים ונראה שהיה מודע לכך. הוא בהחלט היה יפה וכריזמטי בדרכו שלו.
בשבילו דירתי היתה הטרטוריה שלו, וגם אם נכנסו אנשים לדירה זה רק היה בגלל שהוא "אישר" לאותם חתולים גדולים לשהות בה.
הוא היה מאוד אלים כלפי כלבים ומעולם לא חשש מהם. ניתן להסביר זאת בגודל המכובד שלו ובמשקלו (9 ק"ג). ממש אריה קטן.
פעם אחי בא לישון אצלי על הספה בסלון וחתולי היקר שממש לא מצא חן בעיניו שחתול גדול מתנחל בספה שלו ללא רשותו, טיפס על הספה בלילה,ישב על זנבו הענק והחל בוחן את אחי ואז מתוך עצבים החל להכות את כפות רגליו של אחי עם כפותיו וציפורניו. זה היה מחזה מצחיק בייחוד שאחי קם כדי להעיר לי על כך ולא האמנתי לו עד שראיתי הדגמה חיה במו עיני 😄
אולם כשהייתי חולה,חתולי בא וישב לידי והרים את כפתו והניח אותה בעדינות על פניי, כמעין ליטוף. הוא דאג לי. זו אגב גם היתה ההוכחה לכך שחתולים יכולים להביע רגש כשנותנים להם רגש ואינם חסרי לב או יצורים מרושעים כפי שנוטים לראות בהם ולא בצדק.

אני מוצא בסיפורים אלו תמיד מקבילות לחיים בכלל ולסיטואציות בדס"מיות בפרט. חשבתי בתחילה לכתוב אלו סיטואציות ולפרטן אך החלטתי לתת לכם לבד להפעיל את הדמיון ושכל אחד יקח את הסיפור או הסיפורים איתם הוא מזדהה ויגלגל אותם בנפשו.
ייתכן ואכתוב אמשך לבלוג זה לגבי ההקבלה האנושית לסיפורים אלו.