הכל מים

אני שוב עומדת בכיכר הזאת.
כל רביעי בערב שכבר אין אוטובוסים ואני עייפה מיום עבודה ארוך, אני עומדת בכיכר הזאת
ועוצרת טרמפים.
אני מסתכלת על נער מסכן שכבר התייאש והחל לצעוד הביתה. מסתבר שלנשים קל הרבה יותר לתפוס טרמפים. לאחר עשר דקות שאני מחכה ללא הצלחה, פיזרתי את השיער וגיליתי שהגברים הישראלים בהחלט מעדיפים שיער פזור. ומיד עצרו לי כמה וכמה מכוניות. לצערי כולם לא לכיוון ביתי.

לאחר מספר דקות נוספות עצרה לידי טויוטה כחולה, אני רוכנת לחלון ושואלת "לאן אתה מגיע?".
לאחר שהשיב כי מגיע לכיווני נכנסתי לרכב.
מאחורי ההגה ישב גבר בסביבות השלושים לחייו, שיער שחור עם פס כסוף דק בצד ראשו.

"זה לא מאוחר מידי לתפוס טרמפים?" שאל כמו כל אחד שמעלה אותי לרכבו.
"לצערי אין לי כל כך ברירה, כבר אין אוטובוסים בשעה הזאת".
"אני מבין, זאת באמת בעיה ביישוב הזה".

דקה של שתיקה מצידו, כאילו מנסה לחשוב על מה לדבר. אני מצידי מסתכלת על הנוף המדברי מהחלון ומרגישה את עיניו דוקרות אותי במבטים.

"את לא מפחדת?"
"לא" עניתי. "למה שאפחד?" שואלת אותו למרות שיודעת את התשובה מראש.
"כי את אישה, וזה מסוכן לעלות עם גבר זר לאוטו" השיב בעודו בוחן את החזה שלי.
"עדיין לא איבדתי את האמון במין האנושי. ודווקא הטרמפים הם אלה שגרמו לי להבין שנשארו כמה צדיקים בעולם הזה".

"את יודעת, אני עלול רק להיראות נחמד" אמר לפתע בחיוך שובבי.
"אתה נחמד. עצרת לי".
אני מסתכלת עליו, הוא נושך שפתיים, עיניו כאילו מחפשות משהו בקו האופק.
פתאום הוא סוטה מהנתיב ועוצר בצד הכביש.
לילה, מדבר, הוא מסתכל עליי..
"ועכשיו את מפחדת?".
אני צוחקת בקול. "לא".
אני מנתקת את החגורה ושולחת ידי לאיזור חלציו. הוא מופתע, מתבלבל, לפתע פניי קרובות אליו וגורל איברו בכף ידי.
אני מרגישה את האיזור מקשיח, עיניו מתרוצצות וסוקרות את פניי, פיו פעור ונשאר חסר מילים. הוא לא ראה את זה מגיע.
"אמרתי לך שאתה נחמד" אני עונה באדישות.

אני מתרחקת למקומי, וחושבת לעצמי שגברים מדברים הרבה מעבר למה שהם עושים.
אני שומעת את הקליק של החגורה שלו, ויד חמה על ירכי.
"את חמודה" הוא אומר.
בידו השניה מקרב את פניי ומנשק אותי, השפתיים שלו עבות, בשרניות, הוא מוצץ ותופס את שפתיי בשיניו, מחדיר לשון רטובה ומשחק עם לשוני.
ידו עולה לכיוון המקום הזה שמטריף אותי.
אני מתנשפת ומרגישה את הדופק עולה ואת הדם זורם מטה. רוצה כבר שיגיע.
הוא עובר לאוזן שלי, מנשק אותה ונושף לתוכה, נושך את התנוך ומלקק מסביב. אני סומרת כמו חתולה. ומתחילה להוציא גניחות קלות.
הוא מגיע לשם. ונותן ליטוף לא עדין בכלל. אני מתפתלת ומתנשפת בכבדות.
"מפחדת?" הוא לוחש לתוך האוזן המגורה.
אני מחייכת.

הוא משחיל ידו לתוך התחתון שלי, נוגע ומרגיש כמה רטוב שם. הוא ממולל באצבעותיו את הדגדגן שלי, משחק איתו, צובט אותו, מלטף, לוחץ.
גניחותי כבר אינן קלות, ואני מתחילה לאבד שליטה.
הוא מנשק את צווארי ונושך אותו בעודו מחדיר שתי אצבעות לתוכי.
"אה!" אני פולטת בטעות אנקה.
הוא מכניס ומוציא, דוחף אותן עוד יותר פנימה, אני רטובה כל כך ולא מצליחה לחשוב בהגיון.
את האצבעות הוא מוציא ושוב עובר לדגדגן, הוא שוב מנשק אותי,תופס אותי ולא נותן לי לזוז.
הסיטואציה הזאת היא משהו שפינטזתי עליו זמן רב, הדבר גרם לי להתרגש עוד יותר.
אני מתחילה להרגיש גל גדול מתפתח בין רגליי, מרגישה איך פטמותיי מזדקרות ומתקשות. לא היה קשה לו להבחין בהן דרך הגופיה הדקה שלבשתי.
הוא מגביר את הקצב כאילו קורא מחשבות. אני מקערת גבי ועוצמת עיניי מרגישה איך גל העונג הזה משתלט עליי.

אני מגיעה לשיא, הוא מרגיש את הרטיבות שלי ואת ההתכווצויות כנגד אצבעותיו.

לאט לאט מוציא את ידו ומתרחק ממני. לוקח לי דקה להירגע מהאורגזמה שהציפה אותי.
הוא מפעיל את הרכב שוב ועולה בחזרה על הכביש.
שתיקה.
הוא מסתכל עליי, חושב שאולי הגזים במוסר ההשכל שהטיף לי.
אנחנו מגיעים לבית שלי והוא עוצר. אני פותחת את הדלת ולפני שאני יוצאת, מסובבת פניי אליו ואומרת בחיוך
"רואה? אמרתי לך שיש אנשים טובים בעולם הזה"
הוא חייך בחזרה. "צודקת".

אני מגיעה הביתה סמוקה ומסופקת.