זה היה ממש אחרי שהשתחררתי מהצבא....
בתקופת השירות הצבאי שלי לא העזתי לחפש שולטת, עדיין הרגשתי שהתכונה ה"נבזית" הזו שבי - היא "לא נורמלית" וניסיתי להגיד לעצמי... "זה בטח יעבור לך עוד כמה שנים" כמו איזה וירוס חולף... אבל לא עבר... לא עבר עד היום 😄
השתחררתי מהצבא והתחלתי לעבוד בחברת מחשבים.... כטכנאי....באחד הימים נשלחתי להתקין מחשב באיזה משרד. לא תארתי לעצמי מה אני הולך לעבור... הגעתי, נכנסתי עם המחשב בתוך קרטון ושאלתי את הפקידה בכניסה היכן אני צריך להתקין אותו..
היא נראתה מדהים, גבוהה, רזה, שיער חום ארוך חלק, עיניים כחולות מדהימות, היה לה מבט חודר, בת 30 בערך אני מעריך, היא הביטה בי בסוג של עצבנות ופנתה אלי בקול תקיף "למה רק עכשיו את מגיע? היית אמור להיות פה אתמול" ואני שמעולם לא נתקלתי בסיטואציה כזו או דומה לה התחלתי לגמגם איזה הסבר מצ'וקמק, היא ישר השתיקה אותי ואמרה "עזוב, תתחיל לעבוד..." הרכבתי את המחשב, חיברתי את כל החיבורים הדלקתי אותו" ואז היא הגיעה, הסתכלה על המחשב, ובקול רם, כמעט צעקה... הטיחה בי "זה לא הצבע שהזמנתי! אני ביקשתי שחור וזה אפור - טוס להחליף את המחשב"... אני שעדיין הייתי בהלם שמישהו בכלל מתעניין בצבע של המחשב שלו (ולמה לכל הרוחות היא נזכרה בעניין של הצבע אחרי שסיימתי לחבר את הכל?!).... אין לי מושג מה קרה לי אבל כמעט גמרתי רק מהמשפט הזה שלה... ניסיתי להסביר שזה לא ממש קריטי כי גם ככה המחשב נמצא מתחת לשולחן, אבל זה לא עניין אותה... היא רק הבהירה לי שהיא דורשת שההחלפה תהיה מיידית.
נאלצתי לנסוע למעבדה בדרך הייתי המום, כי זו הפעם הראשונה שבאמת הרגשתי מהי שליטה, אולי בצורה מעודנת, אולי לא כמו שחשבתי ששליטה אמורה להיות אבל בהחלט זו הפעם הראשונה שחשתי שמישהי ממש שולטת בי... הגעתי לעבדה, החליפו לי את המארז לשחור... וחזרתי, היא ישבה שם בכיסא ואני הייתי אמור להתקין את המחשב, ציפיתי שהיא תזוז אבל היא לא זזה... הביטה בי ואמרה "נו תתקין כבר! אתה מחכה להזמנה מיוחדת?" אז ירדתי מתחת לשולחן... ולא יכולתי להתעלם מהרגלים המדהימות שלה שהיו בתוך נעלי עקב אדומות מדהימות עם עקב דק דק... העיניים שלי נתקעו וכמעט קיבלתי נקע בצוואר 😄 לקח לי כמה דקות להתאושש מההלם הראשוני ובסוף אחרי מאמצים הצלחתי להתקין את המחשב...
סיימתי אמרתי לה שזה אמור לעבוד עכשיו - ואכן המחשב עבד...הסברתי לה עוד מספר דברים הקשורים למחשב...והתכוננתי לעזוב את המקום... ואז היא מביטה בי וצועקת "לאיפה אתה חושב שאתה הולך?" - עניתי לה שסיימתי את ההתקנה ושאין לי מה לעשות יותר... ואז היא הצליחה להדהים אותי עוד יותר "לא - אני רוצה שהמחשב יותקן בצד השני של השולחן - תעביר לי אותו לשם" כבר הבנתי שאיתה אסור להתעסק.... ובלי שאלות מיותרות עשיתי את זה... סיימתי והתכוננתי לצאת...אמרתי שלום ירדתי כבר לרכב שלי - ואז טלפון...."הגברת שהתקנת לה את המחשב עכשיו מבקשת שתחזור - יש בעיה" כך נאמר לי ...
חזרתי... הפעם היה לה חיוך על הפנים היא פנתה אלי ושאלה "נו נהנית? אני יכולה לזהות עבד ממרחקים" זה מה שהיא אומרת לי ואני כולי מסמיק ונבוך... מנסה להכחיש... (איזה טיפש הייתי אה? 😄 מרוב בהלה פשוט לקחתי את עצמי וברחתי משם...
חודשים לאחר מכן כעסתי על עצמי שלא היה לי את האומץ להודות מולה שאני אכן כזה... מי יודע מה היה קורה 😄
לפני 12 שנים. 11 באוגוסט 2011 בשעה 21:28