מחשבות של נשלט...

מה לא כתבו על האינטרנט? כמעט הכל, אבל מה שלא כל הציבור יודע זה שהאינטרנט פשוט החיה את הבדס"ם, הפך אותו לרבים מאיתנו מתיאוריה למציאות...

אני יכול להיזכר בלילות שלמים, בהם גיליתי את הפלא, חקרתי את העולם, למדתי על כל מני ארגוני שליטה בחו"ל, אירגונים מסודרים, כמעט בעלי חוקה סדורה.... והייתי בהלם.

במקביל הגעתי לצ'טים האלה... תוכת ה MIRC הייתה להיט אמיתי דרכה יכולת להשיג כמעט הכל... אולי לא במהירות של היום, אולי לא במגוון של היום, אבל באופן דיי בסיסי... ניתן היה למצוא שולטת.

וכך מצאתי אותה, היא אפילו גרה די קרוב אלי..... בקו אוירי משהו כמו 5 ק"מ... אבל ללא האינטרנט, אין סיכוי בעולם שהיינו נפגשים או שהייתי יכול להפוך להיות העבד שלה, מן הסתם, אפילו אם הייתי עובר ליידה לא הייתי מעיז להציע לה להיות נשלט שלה - זה היה מביך מדי.

אבל האינטרנט הוריד מחסומים, ביטל את מחסום הבושה, והרי שנינו "סוטים" אז אם ככה זה בסדר.... וזה היה ראשוני ומדהים, והדמיון לא עצר בשום רמזור, חלמנו על חוזי עבדות, על השתעבדות טוטאלית... אולי במציאות זה היה פחות פיזי, אבל מנטאלית... זה היה בשבילי סוף הדרך, היא גם נראתה ממש טוב, כך שזה דיי עזר....

ביחד גילינו את עולם השליטה הישראלי, לאט לאט... הכל היה אז מחתרתי כזה, סודי כזה... ואנחנו היינו כמו שני ילדים בחנות צעצועים...

כל מי שחי במדינה הזאת לא יכול להתעלם מההפגנות האלה.

חבל רק שנוצרה תחושה שזה הפך לקטע של הופעות וטרנד קיץ זמני שיחלוף עם הגשם הראשון.

הזעקה הראשונית באה ממקום אמיתי, אך נראה שהטרמפיסטים שתפסו טרמפ על הגל פשוט הרסו את מה שנראה כמחאה האמיתית הראשונה הצודקת בישראל.

אני רק מקווה שהממשלה תעשה את הצעדים הנכונים, בלי הסטריה מוגזמת, בלי להרוס את הכלכלה בישראל, כי את יוון מציל האיחוד האירופי, את ישראל אף אחד לא יבוא להציל, ויהיו די הרבה שאפילו ישמחו מאוד על נפילתנו.

זהו.... אמנם לא קשור לבלוג הספציפי הזה... אבל הרגשתי שזה הכרחי.

יש פה אנשים שנולדו כבר לתוך העולם הנוכחי... אין להם מושג איך העולם נראה לפני האינטרנט... הם נולדו לעידן מהיר של אינטרנט וטלפונים סלולריים... ברור להם שכך דברים מתנהלים והתנהלו בעבר... אין להם מושג מה היה פה פעם 😄

אני נולדתי לפני פחות מ 40 שנים לעולם בלי אינטרנט, בלי טלפונים סלולאריים, שכדי להתקשר לעיר אחרת הייתה צריך למשכן את טבעת הנישואין של אימא שלך.... שלא לדבר על על שיחות לחו"ל ... כדי לשמוע מוזיקה טובה היית צריך ממש לקנות תקליט ויניל (כן תקליט קראו לזה:), וכדי להשיג דברים נדירים היה צריך לטוס ללונדון או להקליט מחתרתית מקלטת חבוטה שמישהו אחר הקליט (זה המקום אולי להתנצל בפני הבהאוס ופיטר מרפי על העתקת 3 תקליטים שלהם באופן דלעיל - להגנתי ייאמר שלא השגתי את התקליטים - וחיפשתי, נשבע שחיפשתי).

זה היה עולם תמים יותר, איטי ורגוע הרבה יותר, אפשר היה להשאיר את הדלת בבית פתוחה ואף אחד לא היה גונב כלום. לנסוע לחו"ל נחשב מותרות, ומי שהיה לו רכב... נחשב בנאדם אמיד... שום דבר לא היה לחוץ, אם התקשרת למישהו והוא לא ענה (כי הוא לא היה בבית או במשרד)... ניסית פשוט מאוחר יותר... לא היה דחוף לאף אחד לדבר עכשיו! עכשיו כרגע!

אני עוד יכול אפילו לזכור את הגעת הטלויזיה הצבעונית לישראל, אי שם בסוף שנות ה 70, אני הייתי משהו כמו שנתיים לפני כן עם הוריי בביקור אצל קרובי משפחה בפריז, ושם נתקלתי בפלא, בפעם הראשונה - הטלויזיה הצבעונית! מי היה מאמין... והנה משהו כמו שנתיים לאחר מכן גם לנו הייתה... גדולה כבדה... ומשהו כמו שנה, שנתיים לאחר מכן גם הגיע המכשיר ששינה את כל עולמי הבדסמי - הוידאו (תיכף נחזור אליו 😄

כן היה לי מזל, הוריי היו אנשים אמידים ולא חסכו ממני את פלאי הטכנולוגיה הכי עדכנית שהייתה באותו הזמן, הם גם אפילו שלחו אותי, הילדון הקטן, לקורס מחשבים :)... נו טוב... המחשב נקרא בשם העתידני סינקלייר ZX85 אלא שהיה לו זיכרון של אפונה ירוקה, משהו כזה אבל בשבילי זה היה שיא הקידמה...אפשר היה לשחק עליו פרוגר 😄 אח"כ התקדנו ושיחקנו משחקים על ה"קומודור 64" שהיה לו קצת יותר זיכרון ויחסת גם הרבה משחקים (מי בכלל חלם אז על סוני פלייסטיישן?)

ואז הגיעו "תואמי ה IBM" עם תוכנה מגעילה בשם דוס....כדי לתפעל מחשב עלוב כזה היה צריך תואר במחשבים - והרי אותנו עניינו רק המשחקים.. אותם היינו טוענים בעזרת קלטת של טייפ פשוטה....ואיך שנהנינו מהמשחקים הדפוקים שזה אפשר לנו..... אני רק יכול להצטער, שלא טרחתי להשקיע את כסף הכיס שהיה לי אז בחברת תוכנה קטנה בשם מייקרוסופט... שאח"כ המציאה את תוכנת ההפעלה "חלונות". ששינתה את כל עולם המחשבים לתמיד...

ואז הגיע האטארי...טוב טוב נראה לי שאני קצת נסחף מנושא הכתיבה שלי... אבל זה בגלל שאני כל הזמן נזכר בדברים ישנים שכבר לא קיימים 😄 - אגב האטארי היה גדול, נשבע לכם... אחת ההמצאות ששינו לנו את החיים.. (הח"מ היה אלוף הכיתה בפקמן לשנים 83 ו 84).

נחזור לוידאו... בזכותו התחלתי להבין שיש כמה חברה שהתחילו עם עניין השליטה לפניי שנולדתי אפילו 😄 מדי פעם שידרו בטלויזיה בערב סרטים עם רמיזות של שליטה... הייתי דואג להקליט ולאחר מכן מתענג עליהם... אני חושב שמשהו כמו בגיל 14 כבר התחלתי לפקוד באופן תדיר את חנויות הסקס להשיג סרטי שליטה... בהם אוכל לצפות כשהוריי לא בבית 😄 ילד בן 14 נכנס לחנות סקס ומשכיר קלטות... כאילו אין מחר 😄

זה מה שקורה כשאין אינטרנט... ובטלויזיה יש ערוץ 1(לזכותו ייאמר שהוא לפחות ערוץ עקבי, משודרות שם היום תוכניות בערך ברמה של אז)... נו טוב לאחר מכן נוספו עוד כמה ערוצים, אבל לא היו כבלים... ולא היה YES אז חנויות הסקס היו היחידות בהן ניתן היה למצוא חומר בתחום השליטה (זה מופנה אליך, כן אליך! שקורא שורות אלו ויודע שתוך שניה הוא יכול להוריד באינטרנט איזה סרט שבא לו ובחינם - תדע להעריך את זה:).

זה היה ממש מחתרתי... פעלתי לבד, בכסף שלי (עבדתי מגיל צעיר בשביל שיהיה לי כסף משלי), בלי שאף אחד יידע.. אסור שאף אחד יידע!

כך במשך תקופה דיי ארוכה...

האמת? אני לא מתגעגע לתקופה ההיא, אני אבל שמח שיצא לחוות אותה, כי אני יודע להעריך הרבה יותר את הקלות היחסית שבה ניתן להנות משליטה כיום, לעומת אותה תקופה תמימה ופרימיטבית. ומצד שני אני גם הספקתי בחיי הקצרים לחוות את "עידן התמימות" העידן שלפני הרעש... מה שאלו שנולדים היום לעולם לא יחוו.
מצד שני יש גם תחושה של החמצה - אני תמיד שואל את עצמי מה היה קורה אם היה לי אינטרנט כבר כשהייתי בן 14, בטח הייתי נהנה הרבה יותר ... אבל הרי לא נבכה על חלב שנשפך, נכון?

נכון! יש סרט בדסמי כזה, שרובכם בטח כבר מכירים... המקרה להלן הפוך וגם התרחש במציאות...

לאחר הצבא הלכתי ללמוד.... סיימתי ראיית חשבון, ומצאתי את עצמי עובד במשרד רו"ח, עם פקידות, לקוחות וכיו"ב.... במשרדים כאלה יש מעין "היררכיה" רואי החשבון מעל, מנהלי/ות החשבונות בעמדה נחותה יותר והפקידות אי שם למטה... ככה זה עובד, זה אולי נשמע לא טוב, אבל זו המציאות... גם בקרב רואי החשבון יש היררכיה - השותפים במשרד והשכירים.

אני הייתי שכיר. אבל המנהלים שמעלי די נתנו לי עצמאות, ככה שדיי שלטתי בעניינים....

לאחר משהו כמו שנה וחצי במשרד צברתי ניסיון, וזכיתי להערכה הן מהשותפים והן מהלקוחות, אף הוצע לי להכנס כשותף במשרד, הצעה שדחיתי בנימוס מאחר ורציתי לפרוש בעוד זמן מה ולהפוך לעצמאי.

והנה התקבלה למשרד פקידה חדשה, היא הייתה בעלת "אופי רועש" נקרא לזה... . תמיד כשהיא דיברה או צחקה בקול הרועם שלה כל משרד שמע... והאנשים במשרד התחלקו לשניים: חלק ממש אהבו אותה וחלק פשוט לא יכול היה לסבול אותה... אני הייתי מנוי על החלק הראשון - מאוד חיבבתי אותה.

נו אני מודה... יש מצב שאחת הסיבות, בעטיה חיבבתי אותה מאוד הייתה... שהיא פשוט נראתה מעולה, רזה, שיער שטני חלק, עיניים ירוקות... אבל היה בה עוד משהו. היה בה את "הדבר הזה"...

מה זה "הדבר הזה"? זה אותו משהו שאי אפשר לשים עליו את האצבע אבל כשאני רואה אותו בבחורה אני פשוט יודע שהיא "שולטת" באופי שלה.

תוך משהו כמו חודש היא כבר קלטה אותי וסנג'רה אותי להכין לה קפה וזה לא קרה פעם אחת ביום, אני שיתפתי פעולה, כלומר לא חשבתי לשאול אותה אם היא ב"קטע" כי הייתי נבוך מדי, וזה הרי לא "קטע" מקובל בחברה הישראלית הפוריטנית, ובכל זאת צורת הדיבור שלה, האופן בוא היא זו שנתנה לי הוראות בהתעלם מהעובדה הפשוטה שהיא פקידה שזה עתה התקבלה לעבודה ואני רו"ח בכיר במשרד...זה ממש לא עשה עליה רושם:)

והנה אני רו"ח בהיררכיה הגבוהה של המשרד... מתוזז ע"י פקידה זוטרה... שזה עתה התקבלה למשרד ולא מעיז להתלונן...

היה לה חבר, הם גרו ביחד, כך היא סיפרה לי. וגם כל המשרד הבין, כי כשהיא הייתה מתקשרת אליו... וצועקת עליו, ומצווה עליו לעשות דברים, כולם היו בהלם מאיך שהיא מדברת איתו...

הבחור כמו סאב אמיתי, היה קופץ לכל הוראה שלה, היה ברור שהוא מסיע אותה בתחילת היום ובסיומו לעבודה ובחזרה הביתה, אפילו כשהייתה לו בעיה ברכב הוא נצטווה לקחת מההורים שלו את הרכב שלהם ולהגיע לאסוף אותה... והוא כמובן ציית ללא ויכוחים.

התחושה הייתה, כאילו הוא חייב לה, הוא חייב לשרת אותה, הוא חייב לבצע מה שהיא מחליטה, ואין ויכוח - חלק מאנשי המשרד ריחמו על הבחור, אני אישית חשבתי לעצמי "אחד משניים: א. בנאדם מסכן ב. עבד בר מזל שכמותו... באפשרות הראשונה הייתי מוסיף שאלוהים נותן אגוזים למי שאין לו שיניים..."

הייתי מדבר איתה יחסית הרבה, הבנתי שהיא לא ממש יודעת שאם היא הייתה נרשמת לאתר כמו הכלוב, היא הייתה זוכה לפופולאריות אדירה... שאלתי אותה למה היא מתייחסת אליו ככה.... והיא ענתה לי בפשטות "כזו אני ומי שרוצה להיות איתי שילמד להתאים את עצמו אלי וגם אז לא בטוח שאני אחזיק אותו לאורך זמן" זה המשפט שהיא ענתה לי 😄

לאחר משהו כמו חצי שנה אני עזבתי את המשרד - הקמתי משרד משל עצמי, דרכינו נפרדו, היא המשיכה לעבוד שם עוד תקופה מסויימת, ולאחר מכן עזבה - היא יצרה עמי קשה משהו כמו שנה וחצי לאחר מכן - ביקשה ממני המלצה, לצורך עבודה אחרת - כמובן שנתתי לה, אך לא התאפקתי ושאלתי אותה "נו מה עם החבר המסכן הזה שלך?" והיא ענתה כשחיוך מרוח על פניה... "הוא? שיחררתי אותו מזמן, הוא לא עמד בסטנרדטים שלי" ...

ואז אמרתי לה - תדעי לך שיש עבור בחורות כמוך אתרים מיוחדים - כמו הכלוב... אתרים לבחורות שהמומחיות שלהן היא להשפיט בחורים... ואת הרי אלופה בזה 😄 - היא חייכה... הביטה עלי... ואמרה לי "אין לי כוח וזמן לאתרים כאלה... אבל מוזר שאתה יודע כל כך הרבה על העניין הזה..." עניתי "ידע כללי... ידע כללי"...

כך זה נגמר... מאז לא נתקלתי בה.

זה היה ממש אחרי שהשתחררתי מהצבא....

בתקופת השירות הצבאי שלי לא העזתי לחפש שולטת, עדיין הרגשתי שהתכונה ה"נבזית" הזו שבי - היא "לא נורמלית" וניסיתי להגיד לעצמי... "זה בטח יעבור לך עוד כמה שנים" כמו איזה וירוס חולף... אבל לא עבר... לא עבר עד היום 😄

השתחררתי מהצבא והתחלתי לעבוד בחברת מחשבים.... כטכנאי....באחד הימים נשלחתי להתקין מחשב באיזה משרד. לא תארתי לעצמי מה אני הולך לעבור... הגעתי, נכנסתי עם המחשב בתוך קרטון ושאלתי את הפקידה בכניסה היכן אני צריך להתקין אותו..

היא נראתה מדהים, גבוהה, רזה, שיער חום ארוך חלק, עיניים כחולות מדהימות, היה לה מבט חודר, בת 30 בערך אני מעריך, היא הביטה בי בסוג של עצבנות ופנתה אלי בקול תקיף "למה רק עכשיו את מגיע? היית אמור להיות פה אתמול" ואני שמעולם לא נתקלתי בסיטואציה כזו או דומה לה התחלתי לגמגם איזה הסבר מצ'וקמק, היא ישר השתיקה אותי ואמרה "עזוב, תתחיל לעבוד..." הרכבתי את המחשב, חיברתי את כל החיבורים הדלקתי אותו" ואז היא הגיעה, הסתכלה על המחשב, ובקול רם, כמעט צעקה... הטיחה בי "זה לא הצבע שהזמנתי! אני ביקשתי שחור וזה אפור - טוס להחליף את המחשב"... אני שעדיין הייתי בהלם שמישהו בכלל מתעניין בצבע של המחשב שלו (ולמה לכל הרוחות היא נזכרה בעניין של הצבע אחרי שסיימתי לחבר את הכל?!).... אין לי מושג מה קרה לי אבל כמעט גמרתי רק מהמשפט הזה שלה... ניסיתי להסביר שזה לא ממש קריטי כי גם ככה המחשב נמצא מתחת לשולחן, אבל זה לא עניין אותה... היא רק הבהירה לי שהיא דורשת שההחלפה תהיה מיידית.

נאלצתי לנסוע למעבדה בדרך הייתי המום, כי זו הפעם הראשונה שבאמת הרגשתי מהי שליטה, אולי בצורה מעודנת, אולי לא כמו שחשבתי ששליטה אמורה להיות אבל בהחלט זו הפעם הראשונה שחשתי שמישהי ממש שולטת בי... הגעתי לעבדה, החליפו לי את המארז לשחור... וחזרתי, היא ישבה שם בכיסא ואני הייתי אמור להתקין את המחשב, ציפיתי שהיא תזוז אבל היא לא זזה... הביטה בי ואמרה "נו תתקין כבר! אתה מחכה להזמנה מיוחדת?" אז ירדתי מתחת לשולחן... ולא יכולתי להתעלם מהרגלים המדהימות שלה שהיו בתוך נעלי עקב אדומות מדהימות עם עקב דק דק... העיניים שלי נתקעו וכמעט קיבלתי נקע בצוואר 😄 לקח לי כמה דקות להתאושש מההלם הראשוני ובסוף אחרי מאמצים הצלחתי להתקין את המחשב...

סיימתי אמרתי לה שזה אמור לעבוד עכשיו - ואכן המחשב עבד...הסברתי לה עוד מספר דברים הקשורים למחשב...והתכוננתי לעזוב את המקום... ואז היא מביטה בי וצועקת "לאיפה אתה חושב שאתה הולך?" - עניתי לה שסיימתי את ההתקנה ושאין לי מה לעשות יותר... ואז היא הצליחה להדהים אותי עוד יותר "לא - אני רוצה שהמחשב יותקן בצד השני של השולחן - תעביר לי אותו לשם" כבר הבנתי שאיתה אסור להתעסק.... ובלי שאלות מיותרות עשיתי את זה... סיימתי והתכוננתי לצאת...אמרתי שלום ירדתי כבר לרכב שלי - ואז טלפון...."הגברת שהתקנת לה את המחשב עכשיו מבקשת שתחזור - יש בעיה" כך נאמר לי ...

חזרתי... הפעם היה לה חיוך על הפנים היא פנתה אלי ושאלה "נו נהנית? אני יכולה לזהות עבד ממרחקים" זה מה שהיא אומרת לי ואני כולי מסמיק ונבוך... מנסה להכחיש... (איזה טיפש הייתי אה? 😄 מרוב בהלה פשוט לקחתי את עצמי וברחתי משם...

חודשים לאחר מכן כעסתי על עצמי שלא היה לי את האומץ להודות מולה שאני אכן כזה... מי יודע מה היה קורה 😄

חברים, לא צריך להתנפל ככה על הבלוג שלי.... יש פה מספיק מקום לכולם... הביקורות אמנם מהללות, העיתונות הפטישיסטית אמנם מחבקת... ואני די המום.... לא יכול לצאת מהבית... הצלמים פשוט מסנוורים אותי עם הפלשים... אבל זה לא מצדיק את ההתנפלות הברוטלית הזו...

אוקי ולפני שאמשיך את מה שהתחלתי צצה במוחי מחשבה מטרידה (מדי פעם אשתף במחשבות המטרידות האלה)...לנשלט כמוני זה בסדר שתהיה מנקה? כלומר... מצפונית זה לא מרגיש טוב, כי אני אישית כבר צברתי מספיק ניסיון בתחום כדי לדעת לנקות, לכבס, לשטוף וכיו"ב - כלומר הידע קיים (לא שמדובר בנוסחת האטום או משהו כזה:)..... ובכל זאת מה יעשה נשלט עסוק שכמוני? עובד קשה, מרוויח בכלל לא רע, ואיכשהו תמיד אין זמן להשקיע בעניין הזה בבית.... ולכן אני מודה - אני מעסיק מנקה (בבקשה לא לזרוק עלי עגבניות רקובות - זה עניין טכני לחלוטין ואני מתייחס אליה ממש טוב, נשבע לכם).

והנה צצות מספר מחשבות למשל... המחשבה הידועה שמן הסתם צצה אצל כל נשלט מסוגי - על המנקה השולטת... שגורמת לו לבצע את העבודה שלה ... (בסגנון הפקידה השולטת רק עם חומרי ניקוי 😄 או האם זה סביר שלי תהיה מנקה ואני אהיה מנקה של שולטת אחרת? (אין ספק שהשולטת תפסיד כי המנקה שלי מנקה פי 1000 יותר טוב ממני... אבל כנראה זה תלוי במוטיבציה שניתנת לי:).

טוב.. נראה לי שזה מספיק לשעה המוקדמת הזו של היום... וגם תיכף המנקה מגיעה...

שמי שמור במערכת 😄 ואני נשלט. אני נשלט מתמיד, תמיד רציתי שמישהי תשעבד אותי, שתגרום לי לאבד שליטה, שאתמכר אליה שלא אוכל לחשוב על אף מלכה אחרת מלבדה - וזה קרה לי.

זה קרה לי פעם אחת בלבד בכל החיים שלי... אבל הפעם הזו שווה הכל. הפעם הזו לימדה אותי מה המשמעות של "יחסי שליטה" אמיתיים, לא כאלה שמתגלים בסשן של רגע.. אלא סוג של אורח חיים, וזה לא משהו שניתן להקל בו ראש - אבל עד שזה קרה לקח המון המון זמן, ומאז קשה לי מאוד למצוא מלכה - כי יש בי תחושה ש"אני יודע איך זה צריך להיות" - אבל אני גם יודע שאני כל כך טועה :).

אבל זה כבר הסוף ואני רציתי להתחיל מההתחלה... מהמקום בו גיליתי את היותי נשלט, מהפחד שאחז בי כשהבנתי ש"אני לא רגיל" אולי אני בעצם סוג של "סוטה"? "זה בטוח ידפוק לי את החיים", אמרתי לעצמי, אבל איכשהו זה לא דפק לי את החיים (לפחות לא את הכל בחיים:).... אני חושב שהחיים דווקא האירו לי פנים, למרות שחלק נכבד מהאנרגיות והזמן שלי הוקדשו לעניין השליטה... (למשל הייתי חייב להשאר תמיד מעודכן.... באמצעות ספרות מקצועית וסרטוני תעודה בתחום 😄 אני יודע שהמצאת האינטרנט, שינתה לי את החיים, אני (להבדיל מאנשים אחרים "רגילים" "וניליים") מאושר בהמצאת האינטרנט בעיקר בשל ייתרון אחד ענקי שהוא הביא עימו: "הוא חיבר בין כולנו" בין כל ה"סוטים" האלה, שלא ידעו שיש עוד כמוהם בעולם, הם היו בטוחים שזה איזה גן דפוק עימו נולדו, הסתירו את נטייתם, ניסו להתעלם ממנה, ללא הועיל... (אוקי אני יכול לחשוב על עוד כמה ייתרונות... כמו סרטי בדסם בחינם וללא הגבלה...).

והנה היום, יותר ויותר אנשים מתחברים לעניין הזה של השליטה, ממש חזון אחרית הימים 😄 אני רק יכול להגיד שאם מישהו היה בא ואומר לי לפני 20 שנה שזה מה שיקרה... לא הייתי מאמין לו...

הנה שוב אני מגיע לסוף... ואני בכלל רציתי להתחיל מההתחלה... אז איך הכל התחיל?

בהתחלה לא היה לי מושג מה אני מחפש, היה בי אי שקט, אבל די מהר (משהו כמו גיל 6 למיטב זכרוני) - הייתי ילד בן 6 שחיפש לעצמו מלכה 😄 מצחיק אה? עכשיו בטח תתייחסו אחרת לילדים בגיל 6... תראו בהם "נשלטים/שולטים פוטנציאלים"... אבל אני באמת זוכר את עצמי מחפש מישהי שתשלוט בי.

והייתה מישהי... היא הייתה ילדה כמוני... אולי גדולה ממני בשנה, אבל לא יותר... כזאת דומיננטית שיודעת הכל...ושיחקנו... בשכונה, אין לי מושג איך הגענו לזה, אבל איכשהו, תמיד אחרי איזה חצי שעה בערך היא מצאה את עצמה רוכבת על הגב שלי.,... ואפילו פעם אחת, היא נתנה לי לשתות את השתן שלה ... מעין "עונש על משהו לא ברור" מה שברור היה - שמרוב לחץ מזה שאני שותה "שתן" (והרי לימדו אותנו שזה מזוהם ולא נקי) נהייתי חולה למחרת היום לאיזה שבוע ימים 😄

המצחיק בכל הסיפור הזה היה שבגיל מאוחר יותר, פגשתי את אותה ילדה בבית הספר העל יסודי בו למדתי... והיא, נשארה כזו דומיננטית, והייתה עם 2 חברות שלה.... אני לא יודע מה היא סיפרה להן בדיוק... אבל אחרי דקה בערך כולן חייכו ואני הייתי נבוך - הסמקתי כמו עגבניה מרוסקת ... רציתי ללכת להגיד להן ש"זה היה סתם", "משחקי ילדים" לא משהו רציני... אבל ידעתי שזה לא היה סתם, ידעתי שאני נשלט.... למזלי הרע (ואולי הטוב?) היא לא ידעה שהיא שולטת... 😄 אני מתנחם היום במחשבה, שיכולה הייתה להגרם מבוכה הרבה יותר גדולה אם היא לא דיברה איתן על זה בכלל ואני הייתי מעלה את העניין מיוזמתי....אולי בעצם הכל בראש המעוות שלי... אולי.

אגב... לאחרונה נתקלתי בה באיזה סניף דואר... אני חושב שהיא זיהתה אותי וחייכה... אבל לא העזתי להגיד לה דבר... עדיין נבוך ממנה מגיל 6 ועד היום....

אוקי אעצור להיום... אשתדל להמשיך בקרוב... כל כך הרבה סיפורים... כל כך מעט זמן... 😄