היום היה לי יום פנוי
ככ רציתי ללכת לסשן
להתמסר להכנע לשכוח עצמי למלא את הסוללה
להרגיש לסבול להיות מושפל להיות קטן להיות שפחה להיות עבד להיות עם בגדים משפילים לנקות לסדר לראות אותך צוחקת לכאוב מצבטים לזחול תחתייך ולמלא כל דרישה שלך, להביט בך מלמטה להרגיש מעט כמה רגעים של אושר אמיתי של מהות אישית שלי של מימוש האישיות שלי המקום הטבעי ביותר עבורי,
כמה הודעות כמה שיחות כמה ועוד ועוד וחיפשים ובאינטרנט ואני עם רכב אמרתי לעצמי כל כיוון 40דק שעה גם אני נוסע לא אכפת לי כלום, אני חושב אני בקטע למעלה מעשרים שנה וכמובן שיודע ומכיר כמה זה קשוח למצוא עצמך בעולם הזה להרגיש בטוח למצוא מישהי שגם כיף לך להכנע ולהתמסר לה וגם היא עושה לך את זה וכיף לל להביט בה ולפנטז וכיף לך לשמוע את הצחוק שלה ומה אני לא מוכן לתת עבור רגעים כאלה, היתה בי אמונה שהנה היום זה כן קורה, ואחרי המון המון חיפשים בטלפון ואין סוף סבלנות מצאתי מישהי והכל מסתדר ונשמע ונסעתי והיה גרוע ללא כימיה לא נקיה לא נעים בית עם כלב גדול שמפריע הכל מלוכלך ריח לא נעים היא לא לבושה בכלל בקטע והכל הרגיש מעפן בשבילי ובכל זאת המצב הזה ככ נדיר וככ קשה למצוא מישהי שתלביש אותי ותתן לי לשכוח את עצמי שזרמתי למרות הכל, והיא שמה לי תחתון ורןד ומדהים ושמלה שחורה מלוכלכת ומריחה לא טוב וזרמתי אבל זה היה לא ולא ולא והיא הרגישה את זה גם ואמרה יאללה עזוב אין בינינו כימיה תתלבש ותלך הכל טוב שיהיה לך לילה טוב.
וזהו.
והנה אני כאן ושוב חושב ומדמיין כמה זה חסר לי כמה זה מסובך למצוא סהכ אישה אחת שתהנה ממני שתצחק שתתן לי לנקות לה לסדר לה לקפל כביסה שתלביש אותי ואני אציית ואני טוב במסג׳ ובנקיון ואגיש ואפנה ואקפל ואלך לעשות קניות ואתמסר.
אני מרגיש כאילו שאני תזמורת מלאה בכלי נגינה ואין אף אחת שתהנה ממכלול הצלילים האלה, כאילו יש רק כאלה שנהנות מכמה כינורות קצת, אבל איןפה כל החצוצרות כל כלי הקשת כל הכלי הקשה נשיפה וכו...