מחשבות

לא חלף הרבה זמן וזה שוב עולה ושוב עולה ושוב 

וככה כמו גלגל חוזר על עצמו תמיד.

ככה זה בחיים בעולם בטבע זה מחזורי, גם גוף האישה מחזורי, גם תיאבון ובוקר ולילה וחורף קיץ והכל מחזורי וגם אנחנו מחזוריים, אין דרך להמלט מזה.

החד פעמי וזהו זו סתם אשליה.

וזה שוב מקיש אצלי בדלת וזה שוב מבקש תשומת לב מסוימת, מילים, סגנון, טעם...

ושוב אני מנסה לגבור על העצב שבזה, אצלי זה מהול בתחושות עצב. כשאני מסופק ושמח וקליל ומסתובב מרוויח נהנה צוחק חי ויצירתי אני פחות מרגיש את זה.

זה עולה ככה או ככה מתישהו, אבל כשאני עצוב זה בוער בי, גם כאשר זה עולה בי אז אני נעשה קצת עצוב, למה עצוב? שאלה טובה, ככה התגלגלו החיים ככה יצא.

תשוקות מיניות וסיפוק צרכים מתפרש אצלי כדבר עצוב, לא באמת, פשוט החיים הביאו את זה עליי כנראה.