הלילה משהו חסר. אולי זה הגשם שהבטיחו - איפה הוא? אין אפילו ענן אחד בשמים. הלילה אף אחד לא רוצה לדעת מה אני באמת חושבת, אז אני אשאל את כל השאלות.
שאלות... שאלות.
עד כמה זה יישמע מטורף, אם אומר שאין טרן-אוף גדול יותר מסימן שאלה עם רווח לפניו?
או שאם יש, אז זה מוכרח להיות סימן שאלה בלי שאלה לפניו. רק סימן שאלה, בודד וחסר משמעות.
?
מה?
מה השאלה?
מה הוא מנסה לומר, סימן הפיסוק הזה?
אני רוצה לדעת מה הקטע שלך, אני דורש תשובה ואת אמורה לדעת מה השאלה, את יודעת בדיוק מה עובר לי בראש אז תגידי כבר משהו שיעמיד לי את הזין?
אלה בכלל לא שאלות.
יהיה פחות מעצבן אם תתקע בי עפרון מחודד, בזרוע, שוב ושוב ושוב. תודה.
ומה אם אני כן יודעת מה השאלה? מה אם אענה שהדבר שנשמע לי הכי מחרמן ברגע זה - הכי בעולם - זה גבר דימיוני, אחד שאני עוד לא מכירה. לא יודעת מי הוא, לא יודעת מה הוא, אבל הוא יודע ששלוש נקודות הן שלוש נקודות. זה כל מה שצריך. לא שתי נקודות. לא ארבע נקודות. לא "הכנס כאן מספר רנדומלי של נקודות".
שלוש נקודות... שלוש.
כן, בדיוק שם.
או, בייבי.
ואם כבר אתה עומד, אפשר אולי לקבל קצת סירופ וניל על עוגת השוקולד הזאת?
כן. אני יודעת שזה יעשה אותה, או אותי, מתוקה מדי. מבחילה אפילו.
לא אכפת לי.
לפני 13 שנים. 14 בנובמבר 2011 בשעה 1:22
